חייך קודמים - רשות או חובה?

שלום רב,

שאלה יפה, ונחלקו בזה גדולי עולם, האור החיים זצ"ל בספרו ראשון לציון (סימן רמז סעיף א) נוטה לומר שהרשות בידו לתת את המים לחבירו, אולם דעת היעב"ץ זצ"ל בספרו מגדל עוז (אבן בוחן, פנה א' אות פה) שאין אדם רשאי למסור עצמו להריגה להציל חבירו מרצון פשוט ומאהבה שאינה תלויה בדבר.

וע"ע בשו"ת משפט כהן (סימן קמד אות טו) שנסתפק בזה. ובשו"ת שרידי אש חלק יורה דעה (ירושלים תשע"ו סימן לד אות יז) כתב, שנראה שאפילו לרבי עקיבא שסובר שחייך קודמים זהו רק רשות, אבל אם החמיר על עצמו ומסר נפשו להציל חבירו נקרא קדוש וחסיד. ולבסוף הניח בצע"ג. ולעומתו דעת האגרות משה חלק יורה דעה חלק ב' (סימן קעד ענף ד ד"ה ואף) לאסור.

אמנם אם חבירו גדול ממנו בתורה ויראה, מותר ואף ראוי להחמיר על עצמו, וכמו שכתב בספר חסידים (סימן תרחצ) שניים שיושבים וביקשו אויבים להרוג אחד מהם, אם אחד תלמיד חכם והשני הדיוט, מצווה להדיוט לומר הרגוני ולא חבירי, כרבי ראובן בן איצטרובלי שביקש שיהרגוהו ולא לרבי עקיבא, כי רבים היו צריכים לרבי עקיבא. וכן כתב היעב"ץ שם, שהאיסור למסור עצמו להריגה להציל חבירו הוא רק אם אינו יודע בבירור שחבירו תלמיד חכם כשר וצדיק יותר ממנו. ע"ש עוד בדברי קדשו.

בברכה,

הלל מאירס