תפילין ותנ"ך

בס"ד

שלום וברכה,

כל הנביאים מפנים לספר התורה, ואומרים שעל עם ישראל לקיים את כל המצוות הכתובות בה.

שאלתך למעשה מוכיחה את ההיפך, שהרי הנביאים הוכיחו את עם ישראל ומלכיו רק בזמן שנכשלו בקיום מצווה כלשהי מן התורה. כאשר קיימו מצווה בדבקות - לא דיברו עליה כלל.

מסיבה זו, לא תמצא נביאים או מלכים שמסופר עליהם שלבשו ציצית, או ערכו ברית מילה, או שמרו שבת - כי זו היתה חובה שכל העם כולו שמר.

לדוגמה, לאחר ספר יהושע לא תמצא בשום מקום בתנ"ך אזכור למצוות ברית המילה.

רק בלשון עקיפה מסופר על גויים "ערלים", אך לא מוזכר בשום מקום שבני ישראל ערכו ברית מילה לילדיהם. זאת מכיוון שכולם שמרו את ברית המילה, ולכן לא היה צורך לנביאים להוכיח עליה. כשם שהנביאים לא ראו צורך להזכיר את ברית המילה, כך גם לא הזכירו שוב את מצוות הציצית, המזוזה והתפילין. שהרי העם שמר עליהם.

למעשה הנביאים הזכירו את המצוות רק כשהיו צריכים להוכיח על שמירתם. כלומר, כשעם ישראל התרשל בשמירת מצווה מסויימת, אז הנביאים מחו בעם. כך לדוגמה, האיסור לחלל שבת ולהוציא מרשות לרשות בשבת הוזכר רק עוד פעם אחת בתנ"ך, כאשר העם התרשל במצווה זו והיה מרים משאות בשבת. הנביא ירמיהו מחה על כך:

"כה אמר ה' השמרו בנפשותיכם, ואל תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלים. ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת, וכל מלאכה לא תעשו. וקדשתם את יום השבת כאשר ציוויתי את אבותיכם." (ירמיהו יז, כא).

אם העם היה מקפיד על שמירת השבת גם בדורו של ירמיהו, לא היתה מוזכרת ההוצאה מרשות לרשות בכל ספרי הנביאים והכתובים!

מה שמוכיח, אגב, שהעם שמר את כל המלאכות האחרות בשבת, וכמובן את כל המצוות. אחרת גם עליהם היו הנביאים מוכיחים את העם.

באופן כללי, הנביאים מפנים את העם למקור - אל ספר התורה. אף נביא לא חשב להחליף את משה ולהמציא מצוות אחרות. כך שאיזכור של הנביאים למצוות הוא למעשה הפנייה של העם אל תורת משה.

חשוב לדעת שתפילין היא מצווה מן התורה.

מבחינה טכנית הן אינן שונות ממזוזה וספרי תורה עשויים עור, וקל היה להכינם כפי שהכינו בעת העתיקה (וכך הרי התגלו במערות קומראן ובמערות בנחל צאלים שמדבר יהודה תפילין בנות אלפי שנים). 

כמו כן, יושם לב כי המצווה לקשור את דבר ה' על הזרוע ובין העיניים נאמרה סמוך לפסוק "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך". ולכן, אותן כתות זרות שפירשו את התפילין כמטפורה היו צריכים לפרש גם את המזוזה כמטפורה (לפי שיטתם, גם ברית מילה עשויה להיות מטפורה, שהרי פסוקים רבים מדברים על "עורלת הלב" ו"עורלת האוזן", אך אין אפילו פסוק אחד בתורה שמציין בבירור את עורלת האבר!).

אנו כמובן יודעים מהי מזוזה, ומה הן תפילין בזכות התורה שבעל פה. בלעדיה, כל המצוות היו נותרות חתומות כסוד, ולא היה ניתן לקיימן.

בספר התורה מוזכרים החוקים, אך לא נאמר כיצד מקיימים אותם. כך לדוגמה נאמר בתורה "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" - אך בשום פסוק לא נאמר מה כותבים במזוזה!
בספר התורה לא נמצא ביאור מהי בעצם מזוזה? או מהי ציצית? או מהם תפילין? או מהי כתובה? או כיצד שוחטים? או כיצד עורכים ברית מילה? או כיצד מקדשים? או אפילו מהן המלאכות האסורות בשבת?
 
כל תרי"ג מצוות מתועדות בספר התורה, אך לא נאמר כיצד לקיימן. זאת מאחר שההוראות נמסרו לבני ישראל בעל פה. משה רבנו קיבל מפי ה' הדרכה מעשית כיצד לקיים את מצוותיו, ומשה רבנו לימד את בני ישראל, הסביר להם מהי מזוזה ומה כותבים בה, כיצד נראות תפילין ומהן הפרשיות שבתוכן, מה עורכים קידושין ומה נוסח הכתובה, כיצד עורכים שחיטה, מהן 39 אבות המלאכה האסורות בשבת ועוד. בלעדי הדרכה זו - אין כל אפשרות לקיים את המצוות הכתובות בתורה.

זו היא למעשה התורה שבעל פה: ביאור ופירוט כל תרי"ג המצוות המובאות בתורה שבכתב, כיצד מקיימים אותן הלכה למעשה.

התורה שבכתב היא להבדיל אינספור הבדלות - כמו "אינדקס" לכל ההלכות שבעל פה. עם ירידת הדורות נוצר מצב שבו נכתבה התורה שבעל פה במשנה (לפני 2000 שנה בידי רבי יהודה הנשיא), וכך התרבו הספרים. אך עדיין - כל ההלכות בתורה שבעל פה מבוססות על התורה שבכתב, ואינן באמת מופרדות ממנה.
 
ההוכחות לתורה שבעל פה מגיעות בשני מישורים עיקריים:
- בעצם העובדה הפשוטה ביותר שהתורה לא מסרה אף פירוט למצוות המעשיות, אלא רק מזכירה את עצם קיומן (באף מקום בתורה לא הובהר מהי מזוזה, או מהי ציצית, או מהם תפילין, או מהי כתובה, או כיצד שוחטים, או כיצד עורכים ברית מילה, או כיצד מקדשים וכו' וכו'). מה שמוכיח כי ההוראות נמסרו לבני ישראל בעל פה. על הוכחות לתורה שבעל פה ומקורה (פסוקים ועוד) יש לקרוא במאמר הבא:
https://www.hidabroot.org/article/130320
- בעצם העובדה שהתורה מחייבת את העם לשמוע להוראות החכמים שבכל דור. הנה מאמר על סמכות החכמים מן התורה:
https://www.hidabroot.org/he/article/2587
   
כל מה שמסרו לנו החכמים, הם מסרו על פי התורה הקדושה, ולא מדעתם האישית חלילה.
התורה מספרת לנו שמשה רבינו הקים את הסנהדרין הראשונה בהיסטוריה על פי שליחות אלוקית, וזה היה מוסד הרבנות הראשון של החכמים, שהמשיכו להסמיך זה את זה מדור לדור, ולפסוק הלכה לבני ישראל. עליהם נאמר בתורה: "ועשית ככל אשר יורוך, על פי התורה אשר יורוך... לא תסור מדבריהם ימין ושמאל".
בלעדי החכמים, לא היינו יודעים כיום האם מותר או אסור להדליק נורת חשמל בשבת, או לנסוע במכונית ביום השבת, ואינספור הלכות שדורשים שיקול דעת וידע נרחב במקורות. לשם כך יש לנו רבנים גדולי ישראל בכל דור שפוסקים את ההלכה.
חשוב להבהיר שהחכמים לא "ממציאים" הלכות חלילה, אלא קובעים תקנות וגדרים להלכות קיימות, ולכן יש מצוות שנקראות "מצוות דרבנן" (כלומר מצוות שפסקו החכמים לשמירת התורה), ומצוות שנקראות בשם "מצוות דאורייתא" (כלומר מצוות שהצטוונו בהן כבר במתן תורה). 

בברכה,

דניאל בלס