האם מותר לעשות פעולות לעילוי נשמת מי שלא היה שומר תורה ומצוות?

שבוע טוב,

מותר, וגדולה מזו כתבו הפוסקים שמותר אפילו לפעול לעילוי נשמת מאבד עצמו לדעת ויהודי משומד שהתחתן עם גויה כדלהלן:

כתב בשו"ת חתם סופר (חלק יורה דעה סימן שכו אות ד) מה שמורגל דאין אומרים קדיש אחר המאבד עצמו לדעת לא ידעתי טעם הגון, וכי מפני שלא עשה מעשה עמיו לא נצילהו מרדת שחת ואם ירד לא נעלהו, ומי לנו אינו עושה מעשה עמו כאבשלום, ודוד המלך ע"ה אמר ז' פעמים בני להעלותו מז' מדורי גיהנם (סוטה י ע"ב), ואלישע אחר לא עשה מעשה עמו בחיים חיותו, ורבי מאיר העלה עשן מקברו ורבי יוחנן הוציאו מגיהנם (חגיגה טו ע"ב). ע"ש.

ובשו"ת מהר"ם בריסק חלק ג' (סימן כב) כתב, בדבר אשר שאל אם מותר ללמוד משניות עבור נשמת משומד שנשתמד מחמת חשקו להתדבק בערלית רח"ל אבל עם כל זה עשה טובות והיה אוהב ישראל ומת ל"ע פתאום, עכ"ד. לפי עניות דעתי פשיטא דמותר לעשות טובה למת כזה להתפלל על כפרת עוונו, דהרי המעיין בטור ושלחן ערוך יורה דעה סימן שמה מונה וחושב כל אלו שאין מתאבלין ואין עוסקין בקבורתן, וכנראה דהחמור מכולן הוא מאבד עצמו לדעת רח"ל, והביא דברי החתם סופר הנ"ל שיש לומר קדיש על מאבד עצמו לדעת, וכתב, ואם כן מכל שכן לימוד משנה שבעיקר הלימוד הלומד מקיים מצוות עשה דהוגית בו רק שאומר תחינה ובקשה שעל ידי מצוות הלימוד יסתעף טובה לנשמת הנפטר, אבל איננו מזיק בזה לשום אדם שבעולם למה לא יעלה עשן מקבר הנעלב הזה ולעשות לו טובה.

וכן העלה בשו"ת יביע אומר חלק ו' (חלק יורדה דעה סימן לו) שיש תועלת רבה באמירת הקדיש והלימוד והצדקות שעושים לעילוי נשמת הנפטר שאיבד עצמו לדעת וטרף נפשו בכפו. ומצווה על קרוביו לומר הפטרה בציבור והשכבה ותפילה לעילוי נשמתו.

בשורות טובות,

הלל מאירס