עבדות

בס"ד

שלום וברכה,

היהדות, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. כל משפטי התורה ישרים וצדיקים, וכל אי-הבנה נובע מחוסר ידע.

תאר לעצמך בן-שבט אפריקאי שמגיע יום אחד לטייל בארצנו, ורואה לפתע בניין גדול עם סורגים, בתוכו כלואים אלף אנשים.  נאמר לו שאנשים אלה כלואים שם עשרות שנים...

האפריקאי זועק בחרדה: "כך אתם כולאים בני אדם? בתוך בניין? רחוק ממשפחותיהם? במשך עשרות שנים? הרי אנשים אכזריים אתם!"

מובן שהאפריקאי טועה, כי חסר לו הידע המקדים, שאנשים אלה רצחו ושדדו ואנסו לפני שהגיע לבניין הזה.

כך גם ביהדות, עבד היה תחליף לבית-סוהר. 

אך בשונה מבית-סוהר, זכה לשיקום ותנאים טובים בהרבה מבתי הסוהר בימינו.

לשם כך, היה צריך להקדים ולשאול, מנין הגיע עבד כנעני לידי הישראל? 

הרי התורה אוסרת מכל וכל לחטוף אדם, ולהופכו לעבד. בתורה נאמר "לא תגנוב", ופסוק זה נאמר על גניבת הנפש. לפי התורה, אם אדם חטף אדם אחר - דינו מוות: "וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ, מוֹת יוּמָת" (שמות כא, טז).

נמצאת למד, כי בשונה מהעמים הרשעים שחטפו בני אדם ומכרו אותם לעבדות (כפי שחטפו ומכרו אותנו - בני ישראל), אנו היהודים מעולם לא חטפנו בני אדם כדי להפוך אותם לעבדים. 

אז מנין מגיע עבד כנעני? לפי ההלכה, גוי יכול להפוך לעבד רק באחת משתי הדרכים: 

1. כאשר גוי נלחם בישראל כדי להורגו, אז במקום להורגו, מרחמים עליו והופכים אותו לעבד של הישראל (זה היה תחליף לגזר-דין מוות ובית-סוהר). 

2. הדרך השנייה, כאשר הגוי ביקש מרצונו להיות עבד של הישראל, לאחר שראה את היחס הטוב שמקבלים בבית יהודי (הגוי היה מקבל בדרך זו בית חם לגור בו, פרנסה ומשפחה). זאת צריך לדעת, שעבדים לא היו שבויים בבית-סוהר. יש לנו דימויים שליליים של מושג העבדות ממה שנהגו הגויים הרשעים כלפי האפריקאים, אך בתורה מושג העבדות היה דומה יותר לעוזרי-הבית הבריטים בתקופת הג'נטלמנים של המאה ה-19. כאשר האדון היה דואג למשרתיו ומתחייב לדאוג לכבודם גופם ורכושם כבני ביתו לכל דבר ועניין. הרמב"ם כותב בנושא העבדים: "חכמים הראשונים היו נותנים לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלים, ומקדימים מזון הבהמות והעבדים לסעודת עצמן" (הלכות עבדים פרק א).

זאת ועוד:

לפי ההלכה, אם עבד בורח מעבדו - צריך להגן עליו ולדאוג לכל מחסורו. כלומר, עבדים היו חיים כמשפחה אצל האדון. עוד יש לדעת, שעבד כנעני אצל הישראל היה מקיים מצוות כאשה, ולפיכך אם וכאשר היה משתחרר - היא משתחרר כיהודי לכל דבר ועניין, והחברה היתה דואגת לו ולכל צרכיו. אך גם בזמן עבדותו חובה היתה לשמור על חייו ועל בריאותו. לדוגמה, אם האדון היהודי היה הורג את עבדו - הוא היה מתחייב עליו במוות (נא מצא לי עוד עם אחר בעולם כולו, שהאדון היה מתחייב בו על מות עבדו!). ועוד, שאם היהודי היה פוגע בעבדו אפילו בשן אחת - היה העבד יוצא תכף ומיד לחופשי!

חוקים אלה חייבו את היהודים המחזיקים בעבדים לדאוג לרווחתם ולתחושתם הכללית - כדי שלא יבקשו לעזוב ולברוח, וכן לדאוג לגופם - שלא יפגעו או יפצעו. העבדים היו נחים בשבתות וחגים, ולא משרתים את בני הבית אפילו בהגשת סעודה! האדון היה דואג לעבד שיקים משפחה, אשה וילדים משלו, כך שלא היה בודד בביתו.

מסיבות אלה, קל להבין שבעולם העתיק, לא היה מקום טוב יותר לעבד לחיות בו מאשר בבית יהודי. בימינו, היו כל העבדים הללו חיים בבית-סוהר, כלואים בבניין, ללא משפחות. בבית יהודי היו זוכים העבדים ללמוד חינוך, לקיים מצוות, מקימים משפחה, מטיילים, וחיים לצד האדון שהיה מטפל בהם ודואג לצרכיהם. אחרת, היו בורחים ממנו (וחובת התורה לדאוג לעבד שברח מאדוניו, וכמובן לשחרר אותו לחופשי אם האדון פגע בו).

בברכה,

דניאל בלס