איך ניתן לדעת שאלוקים קיים?

בס"ד
 
שלום וברכה,

ההוכחות רבות מספור. ואציג כאן שלוש מהן:
 
(1) הוכחה מדעית מתוך המפץ הגדול: אנו יודעים שיש אלוקים בגלל שליקום היתה התחלה, ולכל התחלה חייב להיות מתחיל. המדע הוכיח שהיקום הופיע בנקודת זמן מסויימת ולא היה קיים תמיד, מה שמוכיח את קיומו של בורא הנמצא מחוץ לחומר וזמן, אשר ברא את היקום יש מאין. עוד על הוכחה מדעית זו:
https://www.hidabroot.org/article/1142447
 
(2) הוכחה מדעית מתוך חוקי הטבע: המדע הוכיח שאפילו ברגע זה קיימת חוקיות בטבע, שבלעדיה היה היקום חוזר לתוהו ובוהו. אך אין כל סיבה רציונלית שתחייב את פעילותם התמידית של חוקי הטבע, מכאן מוכח שישנה שליטה אלוקית על היקום אפילו ברגע זה, השולט בחוקים ומחייה אותם בבחינת "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". בלעדי השגחתו התמידית, לא היה דבר שיחייב את המשך הקיום והחוקיות שיש בעולם, והיקום פשוט היה חוזר לתוהו ובוהו, כפי שלהבדיל, תוכנה במחשב לא תמשיך לפעול ללא שיש אספקת חשמל קבועה.
 
(3) הוכחה לוגית מהתכנון: אנו רואים שהטבע מתוכנן: אטומים, מולקולות, מחזור המים, האוזון, החמצן ועוד, הם כולם מערכות מורכבות ביותר מכל בחינה מתמטית. החוכמה שהתגלתה בטבע הינה עובדה מדעית שלא ניתנת להכחשה, וזוהי הוכחה לוגית לכך שקיים בורא אינטליגנטי אשר תכנן כל זאת, כי לא תיתכן חוכמה בלי חכם.
 

לשאלתך השנייה -

האדם מורכב מחומר וצורה.

החומר ממנו נברא האדם - הוא מעפר.

הצורה הרוחנית שנבחרה לאדם - היא מתכונותיו הרוחניות של האלוקים.

אלוקים כמובן איננו חומרי, אין לו גוף ולא צורת הגוף. הכוונה בביטוי "בצלם אלוקים" הוא בתכונות הרוחניות שנקבעו לאדם, אשר נועד להידמות לאלוקיו.

כפי שנאמר בתהילים פרק קב: "דמיתי לקאת במדבר, הייתי ככוס חרבות" (-קאת היא סוג של ציפור נודדת), מובן שאין כוונתו של המשורר שהיתה דמותו כצורת ציפור, בעל כנפיים או מעופף באוויר, אלא כוונתו שהיה בודד כאותה ציפור על גג. כך גם הביטוי "בצלם אלוקים" אין כוונתו לתאר את הצורה החיצונית של האדם, אלא את תכונותיו הרוחניות - בפרט התודעה המחשבה וכוח הדיבור, המאפשרת לאדם להבדיל בין טוב לרע.

הנביאים חזרו והדגישו שאף ציור או משל לא יכול להמחיש את מציאות האלוקים. כך לדוגמה, הנביא ישעיהו כתב על הקב"ה (מ, יח): "ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו, הַפֶּסֶל נָסַךְ חָרָשׁ, וְצֹרֵף בַּזָּהָב יְרַקְּעֶנּוּ". בהמשך הוא כותב (כה): "ואל-מי תדמיוני, ואשווה... שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" - כלומר, לא קיים משהו במציאות שיכול להמחיש את אלוקים באמת. 

אמרו חז"ל שלעיתים "מדברת תורה כלשון בני אדם", לדוגמה בספר דברים (לב, מא): "אם שנותי ברק חרבי", וכי האלוקים הורג בחרב? והרי ראינו בתורה שאלוקים אינו הורג בחרב, אלא מכאן נוכל להבין שדימויים אלה נאמרו כמשל דרכו נוכל להבין בשכלנו את הרצון האלוקי. בספר דברים גם נאמר "כי ה' אלוהיך, אש אוכלה הוא" ואין הכוונה שה' הפך לאש, אלא שנאמר הדבר בדרך משל המביעה את היראה מה' כמו מאש.

משה רבנו ביקש לראות את תכלית מעשי ה', ולכן כאשר ביקש לראות את ה', השתמש בלשון זו: "ויאמר הראני נא את כבודך" (שמות לג, יח) - "שביקש לראות מתן שכרן של מצוות לעולם הבא" (ילקוט שמעוני לג, שצה).

כדי להבין עניין זה, שים לב בפסוקים למילים "אחוריי" (מלשון אחור - עבר), ו"פניי" (מלשון לפנים - המשך/עתיד).

הקב"ה התיר למשה לראות את מעשיו ההיסטוריים בעולם הזה (אחוריו), אך לא התיר לו לראות את התכלית והסוף של הבריאה בגאולה והעולם הבא (פנים).

לכן ה' השיב למשה בלשון זו: "אני אעביר כל טובי על פניך, וקראתי בשם ה' לפניך, וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם" (רשב"ם: "שם אפרש לך מידותיי"), אך הוסיף ואמר: "לא תוכל לראות את פניי, כי לא יראני האדם וחי" (רש"י: "אף כשאעביר כל טובי על פניך - איני נותן לך רשות לראות את פניי"). 

כלומר, ה' הראה למשה את כל דיניו בהיסטוריה (ראיית גבו) אך לא הראה לו את דיניו מלפנים (לאן הם מובילים ומה תכליתם הגדולה בתיקון הבריאה).

המשמעות העמוקה של הדברים היא, שמשה ראה חשבונות שמים היסטוריים לאורך אלפי שנים, אך לא הבין תכליתם הסופית.  אמרו חז"ל שאנשים בחייהם אינם רואים ומבינים את ה', אך במיתתם רואים ומבינים את סיבת מעשיו. לכן בעולם הבא מודה הנשמה על חייה בעולם הזה, ואפילו על הייסורים, כאשר היא מבינה את תכליתם הטובה בחשבונות שמים (פסחים דף נ, עמוד א): "לא כעולם הזה העולם הבא: העולם הזה - על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת. לעולם הבא כולו (אומר): הטוב והמטיב".

אמליץ לך לקרוא חוברת קצרה שכתבתי בשם "שיחה גורלית", המתארת דו-שיח עם אלוקים על שאלות רבות באמונה (הוכחות למציאות הבורא, משמעות החיים, אמיתות התורה, למה אלוקים ברא אותנו ועוד). לקריאת החוברת, חפש בגוגל את המילים "שיחה גורלית".
 

בברכה,
דניאל בלס