האם נכד יכול לברך כשרואה מקום שנעשה בו נס לסבא שלו?

שלום רב,

א. כתב השלחן ערוך (סימן ריח סעיף ד) הרואה מקום שנעשה נס ליחיד, אינו מברך, אבל הוא עצמו מברך שעשה לי נס במקום הזה. וכל יוצאי ירכו גם כן מברכין שעשה נס לאבי במקום הזה.

נוסח הברכה לנכד - "שעשה נס לאבותי במקום הזה" או "שעשה נס לאבי אבא במקום הזה" (משנה ברורה ס"ק יז)  או "שעשה נס לזקני במקום הזה" (שער הציון סק"י), ואם באו שני נכדים ביחד למקום הנס יברכו: "שעשה נס לאבותינו במקום הזה" (שם סק"ט).

ודעת המשנה ברורה (ס"ק טז) בשם האליה רבה, שבן ונכד יכולים לברך בין שנולדו קודם שקרה הנס ובין שנולדו לאחר מכן משום כבוד אביהם.

לגבי דעת הרב עובדיה יוסף זצ"ל ולהבחל"ח הילקוט יוסף, כמדומני שלא גילו דעתם בזה, אולם הרב דוד יוסף שליט"א (בנו של הרב עובדיה זצ"ל) בספר הלכה ברורה (שם סעיף י) פסק, שאף הבן והנכד יכולים לברך דווקא כשנולד הבן אחר שאירע הנס, ואלמלא הנס לא היו באים לעולם, ויש להם חלק באותו נס, אבל אם נולד הבן קודם לכן אינם רשאים לברך. ואפילו אם הנכד נולד אחר שאירע הנס, אם אביו (שהוא בנו של בעל הנס) נולד קודם שאירע הנס אין הנכד רשאי לברך על הנס שאירע לסבו. ומכל מקום נכון שיאמרו הברכה בלי שם ומלכות.

ב. נחלקו הפוסקים אם גם נין יכול לברך על נס שנעשה לסבא רבא שלו, ודעת המשנה ברורה (ס"ק טז, ובשער הציון סק"ז) בשם האליה רבה, שאם נולד אבי אביו אחר שקרה לו הנס, יכול לברך.

ולגבי דעת הרב עובדיה יוסף זצ"ל ולהבחל"ח הילקוט יוסף, כמדומני שלא גילו דעתם בזה, אך בספר הלכה ברורה (שם) פסק, שבכל אופן נין אינו רשאי לברך. ומכל מקום ראוי שיאמר הברכה בלי שם ומלכות.

ג. להלכה, אין לברך ברכה זו אלא אם כן מדובר בנס היוצא ממנהג העולם, כגון שנפלה עליו תקרה או אבן גדולה, שבדרך הטבע הוא עלול למות, או שנפל תחת גלגלי המכונית וניצול ממוות, אבל על נס שהוא ממנהג העולם כגון שבאו עליו גנבים בלילה ובא לידי סכנה, או שירו עליו יריות ולא פגעו בו, אין לברך. וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות (ראה שלחן ערוך שם סעיף ט, וחזון עובדיה ברכות עמודים שלח-שלט).

ד. אין לברך ברכה זו אלא כשעברו שלושים יום מהראייה הראשונה (שלחן ערוך שם סעיף ג), והיינו שלושים יום מלאים חוץ מיום שראה וחוץ מיום שעומד בו עתה (משנה ברורה ס"ק יא).

בברכה,

הלל מאירס