איך היה מותר לרחל למסור את הסימנים ללאה?

שלום רב,

שאלה טובה. הסבר על העניין מובא בספר ישמח לב חלק ג' (עמודים שמב-שדג) בשם המגיד הירושלמי הרב שלום שבדרון זצ"ל בהקדם מעשה נפלא, מעשה בתוך מעשה, שהיה עם הגאון החסיד רבי יהושע ברים זצ"ל ראש ישיבת רוז'ין אשר התגייס למצווה רבה לעזור לאלמנה, אשר בעלה נפטר סמוך לחג הפסח, לחוג את חג הפסח כמשפטו וכהלכתו, ודאג לכל צרכי המשפחה, וכן דאג שאברך מסוים יבוא לבית האלמנה לערוך את הסדר עמם, ובערב התקדש החג לפני לכתו לבית הכנסת הודיע לבני משפחתו כי יתאחר במקצת לשוב מבית הכנסת לעריכת הסדר, מכיוון שבדעתו לסור לבית האלמנה הנ"ל לבדוק אם אכן הכל מתנהל כשורה.

לאחר התפילה, בבואו לבית האלמנה, ראה שאותו אברך לא הגיע כמדובר, והאלמנה כמובן כאובה ובוכיה ונפשה עליה תאבל, כי לא תוכל לערוך את הסדר לבדה כראוי, וכל זאת שבוע מפטירת בעלה, כמובן שאין צורך לתאר את גודל צערה ויגונה בעת ההיא, ר' יהושע לא חשב רבות וגם לא ניסה להמתין אולי בכל זאת יבוא האברך כמדובר, אלא תכף ומייד נעמד וקידש על היין בנעימות וערך את הסדר בטוב טעם, ואף נטל ידיו לסעודה איתם ביחד, לשמחתם של כל בני המשפחה שהיה להם לכבוד גדול כי גדול בתורה כר' יהושע יערוך איתם את הסדר.

והנה ר' יהושע לא מיהר בעריכת הסדר עם משפחת האלמנה, אלא ערכו בטוב טעם ודעת כאילו הוא בחוג משפחתו, ורק לאחר שגמר לערוך את הסדר איתם נזדרז ורץ לביתו לערוך את הסדר עם בני משפחתו, והיה זה באיחור גדול מאוד, ובהיכנסו לביתו כשנשאל לפשר איחורו, אמר להם כי יסביר להם זאת אחר כך מאחר וצריך למהר לערוך עתה את הסדר כדי להספיק לאכול את האפיקומן בזמן, ורק לאחר אכילת האפיקומן נתפנה וסיפר לבני משפחתו כל מה שאירע, אמנם בני משפחתו לא נרגעו עדיין, באומרם לו, הגם שמצווה רבה היא לגמול חסד עם האלמנה, אך הרי גם למשפחתך הנך מחויב.. נענה ר' יהושע והשיב להם בסיפור מעשה.

בצעירותי, החל ר' יהושע לספר, נכנסתי פעם עם חברי אל מרן החזון איש זצוק"ל, לשוחח איתו בעניין מסוים, לאחר שגמרנו לשוחח על העניין שלשמו באנו, פנה אלינו החזון איש ואמר, הנה יש לכם חבר פלוני שזה מכבר הגיע לפרק האיש מקדש, וצריך להשתדל שימצא את זיווגו, ואכן נרתמנו תכף ומייד לעשות פעולות בנידון, וב"ה אשר תוך זמן קצר ראינו ברכה בעמלינו, ובס"ד הבחור בא בברית האירוסין, וכמובן שבאנו אל מרן החזון איש לבשרו על כך, ושמח מאוד ואמר לנו כי ברצונו להשתתף במסיבת האירוסין, וביקש ממנו שכשהכל יהיה מוכן ממש יבואו לקרותו.

וכשאכן היה הכל מוכן, והיה ממש לפני קריאת התנאים, יצאנו לבית החזון איש לקרותו, בעוד שכל הקהל ממתינים לבואו של החזון איש למסיבת האירוסין, והנה כשנכנסנו לבית החזון איש ראינו כי זוג זקנים בעל ואשתו יושבים לפניו ומתייעצים עמו על כל מיני דברים שאמורים היו לקנות לצורך חנות דברי דסקית אשר ניהלו, וככה ישבו לפניו עם רשימה של מצרכים ושאלוהו על כל דבר בפרוטרוט איזה סוג מחטים לבחור וכו', והחזון איש יושב בנחת ומקשיב בסבלנות אין קץ לשאלותיהם, ועונה להם במתינות לכל שאלה תשובה הראויה לה, ההתייעצות ארכה שעה בערך... בעוד אנו עומדים ותמהים לפשר דבר סבלנותו הרבה, שהרי ידע שבאנו לקרותו למסיבת התנאים, וכי כל המוזמנים ממתינים לבואו, ואילו החזון איש יושב כאילו כל הזמן שבעולם בידו, ויהי הדבר לפלא בעינינו.

וממשיך ר' יהושע לספר, כאשר גמרו הללו להציע לפני החזון איש את כל ספיקותיהם וקיבלו ממנו תשובות מספקות, פנו ללכת, והנה החזון איש מלווה אותם עד פתח ביתו, וברכם לשלום, ויהי אך יצאו את ביתו חבש החזון איש את כובעו ופנה ללכת איתנו אל מסיבת האירוסין, בדרך פנה אלינו החזון איש ואמר לנו: בוודאי תמהים אתם על כל העניין הזה, האיך שישבתי עם הזוג הזה זמן כה רב בעוד שידעתי כי ציבור יושב וממתין להגעתי למסיבת האירוסין, אך דעו! שהזוג הזה ניצולי שואה המה, שבורים ורצוצים הגיעו ארצה, וגם מקור פרנסה עדיין אין להם, וכעת באו להתייעץ איתי על פרטי החנות ואופן ניהולה, וחככתי בדעתי שבעוד שלעזור להם בכסף אין ביכולתי, מחויב אני לעזרם לכל הפחות בעצה הוגנת.

אכן המצווה הזו "אינה מוטלת רק עליי", אלא שנתגלגל הדבר ונזדמנה מצווה זו לידי, ובאמת המצווה מוטלת על כל אחד מישראל, ואם כן "גם אתם וגם כל הקהל" אשר ממתינים עליי מחויבים במצווה זו, הילכך לא היה לי לחוש לממתינים, ואדרבה בהמתנתם זו נזדמן להם ליטול חלק במצווה רבה זו לעזור לנדכאים אלו, על ידי שאוכל לייעצם בעצה הוגנת ולחלצם ממיצר!

כמו כן סיים ר' יהושע את סיפורו לבני משפחתו, גם הערב אילו יכולתם לעזור לאלמנה הנ"ל, הרי שמחויבים אתם כמוני בעזרה זו, ובמה איפוא יכולתם לעזור? בזה שתמתינו עד שובי מבית האלמנה ולעזור לה לערוך את הסדר כדת, ולשמחה בשמחת יום טוב, הרי אשר מה שאתם טוענים שאני מחויב גם למשפחתי, אמת הוא! אך "גם אני וגם אתם" חייבים במצווה זו שנזדמנה לידי, אלא שאני מקיים מצווה זו בעזרה, ואילו אתם בהמתנתכם עליי! ולכך לא חסתי על האיחור, ובכך פייס ר' יהושע את משפחתו.

והנה לאחר סיפור מעשה זה אפשר להבין איך הרהיבה רחל עוז בעצמה למסור הסימנים ללאה, מילא שהיא עצמה ויתרה, אך כיצד זה ויתרה על חשבונו של יעקב, והרי במסירת הסימנים ללאה כבלה את יעקב להינשא לה נגד רצונו. אכן להמבואר יתיישב היטב, וכי מי יאמר כי חובת הצלת לאה מהלבנת פנים מוטלת רק על רחל ולא על יעקב? ואלא מה, לרחל יש את האפשרות להצילה על ידי מסירת הסימנים, אמנם גם יעקב חייב להצילה מביזיונה על ידי שישאנה לאישה, וזאת על ידי שתדע לאה הסימנים שמסר יעקב לרחל, ואם כן רחל כשמסרה את הסימנים ללאה קיימה בזה לא רק את חובתה היא, אלא גם קיימה בזה את חובת יעקב, להציל את לאה מביזיון!

בברכה,

הלל מאירס