לגבי מי ראוי ללמוד קבלה?

שלום רב,

הנה מבואר בדברי רבותינו, שכדי להתחיל ללמוד קבלה, צריך קודם כל למלא כרסו בש"ס ופוסקים (ראה שפתי כהן יורה דעה סימן רמו סק"ו, וחיי אדם כלל י סעיף יב), וצריך לזה קדושה וטהרה וזריזות ונקיות (שפתי כהן שם), ושיהיה ירא שמים גדול (ראה חיי אדם שם).

ויש שכתבו שלא ללמוד קבלה עד שיהא בן ארבעים שנה, כמו ששנינו (מסכת אבות פרק ה משנה כא) בן ארבעים לבינה (שפתי כהן שם). ויש שכתבו שמותר ללמוד קבלה מגיל עשרים ומעלה, ובתנאי שהוא נשוי. ואם אינו נשוי אסור לעולם (רבי מאיר פאפירש זצ"ל בספר אור צדיקים סימן כב אות ל, הובא בכף החיים סימן קנה סוף אות יב).

ויש אומרים שזהו בסתם אדם, אבל אם הוא תלמיד חכם שיראת חטאו קודמת לחכמתו, ושוקד על לימודו, ומתנהג ביראת ה' ובקדושה, וגם הוא חכם ומבין מדעתו, וידיו רב לו בש"ס ובפוסקים, ויודע להרחיק ההגשמה ח"ו, אפילו הוא רווק ופחות מעשרים שנה, אם נפשו נכספה ללמוד בתורת הקבלה, אין למונעו מללמוד קבלה (שו"ת יביע אומר חלק י' חלק יורה דעה סימן כג בשם שו"ת שמחת כהן).

וגם מי שעומד בתנאים הנ"ל, צריך להיזהר ללמוד רק מתלמיד חכם מקובל אמיתי שיראת ה' היא אוצרו. וצריך שידע באופן ברור שהמלמד בקי בהקדמות אמיתיות של תורת הנסתר, כי בלעדי זאת יצא שכרו בהפסדו, כי הוא עלול בנקל לטעות, ולקצץ בנטיעות (שו"ת יחוה דעת חלק ד' סימן מז).

בהצלחה רבה,

הלל מאירס