האם מותר לזוג בהליך גירושין לגור באותו בית?

שלום רב,

הנה ההיתר להתייחד עם אשתו נדה הוא מכוח שני דברים: א. כיוון שכבר קיים איתה יחסים פעם אחת יצרו אינו תוקפו יותר (שלחן ערוך יורה דעה סימן קצה סעיף א). ב. כיוון שהיא עתידה לטבול ולהיות מותרת לו (תוספות מסכת סנהדרין דף לז עמוד א, ד"ה התורה), זה נחשב שיש לו פת בסלו (ראה להלן בדברי המהרש"ם), ולא חוששים שיבוא לידי איסור.

ולכן כשאין היתר לאיסורה, כגון הרואה דם מחמת תשמיש שלוש פעמים אסור להתייחד עמה אלא בעדים (ראה שלחן ערוך יורה דעה סימן קפז סעיף יב), או שבויה שנאסרה על בעלה כהן אסורים להתייחד (ראה שלחן ערוך אבן העזר סימן ז סעיף ט וחלקת מחוקק ובית שמואל שם. ולגבי אישה שקיימה יחסים עם אחר, באופן שנאסרה על בעלה, אם מותרים להתייחד, יעויין רמ"א שם סימן קיז סעיף א וחלקת מחוקק ובית שמואל סק"ח ופתחי תשובה סק"ב. וע"ע מה שהביא בזה בספר טהרת הבית חלק ב' סימן יב הערה א ד"ה ומה).

ומעתה בעל ואישה שנמצאים בהליכי גירושין, והאישה אינה טובלת עוד, יש מקום לומר שהיות שחסר התנאי השני הנ"ל, ששוב יהיו אסורים להתייחד. וכיוצא בזה כתב בשו"ת מהרש"ם חלק ב' (סימן קעח) באישה שזה כמה שנים שאין רצונה לטבול, ואומרת שתישאר כן כל ימיה מחמת רשעות, שאסור לבעלה להתייחד איתה כי אין לו פת בסלו, אף על גב שאפשר שתחזור בה.

וכתב בשו"ת קנה בשם חלק ב' (סימן קה) שאם המהרש"ם אסר להתייחד אפילו כשהיא רק מורדת עליו, כל שכן כשהם עומדים להתגרש האחד מהשני, שבוודאי שאין זה בגדר יש לו פת בסלו, ואסור להם להתייחד.

אולם יש מי שנטה להתיר להתייחד עם אשתו מורדת, כי איסור יחוד הוא באופן שיש לחוש שיתרצו שניהם, לא שאנו חוששים שמא יקיים איתה יחסים בעל כרחה. ואם כן כשיש לה פצעים והיא לא יכולה לטבול קיים החשש שמא יתרצו שניהם. אבל במורדת על בעלה ממה נפשך אם תתרצה גם היא - הלא שוב יש לו פת בסלו (ראה בדברי הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל בשו"ת קובץ תשובות חלק ה' סימן קצד).

ולפי סברא זו יש מקום להתיר היחוד גם לזוג שמנוי וגמור איתו להתגרש (ראה שו"ת משנה הלכות חלק י"ז סימן לה).

על כל פנים במקרה שיוזמת הגירושין באה מצד הבעל, והאישה מצידה רוצה להמשיך בחיי הנישואין, ודאי מותר להם להתייחד (כמובן בתנאי שהיא לא נאסרה עליו עולמית, ואין לה מניעה מללכת לטבול).

ואפילו אם יוזמת הגירושין באה מצד האישה, כל שיש עוד ספק אולי תתרצה, מותרים להתייחד (שו"ת ויען דוד חלק ה' סימן כה).

בברכה,

הלל מאירס