מה המקור לזה שמי שמוחל יכול לבקש בקשה מה’?

שלום רב,

א. כנראה על פי מה שכתוב במסכת ראש השנה (דף יז עמוד א) כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר (מיכה ז יח) "נושא עוון ועובר על פשע", למי נושא עוון למי שעובר על פשע, ופירש רש"י, המעביר על מדותיו, שאינו מדקדק למדוד מדה למצערים אותו ומניח מדותיו והולך לו. מעבירין לו על כל פשעיו, אין מדת הדין מדקדקת אחריהן אלא מנחתן והולכת. ע"כ. ומאחר שמידת הדין לא מדקדקת אחריו, זוהי עת רצון שתפילותיו יתקבלו.

ב. אין וודאות, אלא זוהי עת רצון וכנ"ל, ובעז"ה תהיה רפואה שלמה לאמך שתחיה.

ג. לא נפטר מעונש לגמרי, כי כבר כתב בספר פלא יועץ (מערכת תשובה ד"ה ואם היא) שאף אם הנחבל ימחל מעצמו ויעביר על מידותיו, וכמנהג העולם שאומרים בכל לילה הריני מוחל וסולח וכו'. אין זה מספיק, כי אמנם מועיל הרבה, אבל על כל פנים חיוב מוטל עליו של החובל לרצות את חברו.

וטעם הדבר - כמו שכתב מוהר"ר משה מאט זצ"ל (תלמיד המהרש"ל) בספר מטה משה (סימן תתמח) בשם מורינו הרב רבי יעקב בן חביב זצ"ל שהעולב צריך ללכת בעצמו לפייס את העלוב, וזאת הבושה והביזיון הם לכפר עליו מאשר חטא לחברו, אפילו לא הקניטו אלא בדברים.

וכ"כ בספר מועדים וזמנים חלק א' (סימן נד ד"ה אמנם כשנתבונן) שאם חטא או ציער לחברו לא מספיק במה שאינו מקפיד עוד עליו ומוחל לו, אלא צריך לבזות עצמו לבוא ולבקש מחילה, דבמה שמכניע ומבייש עצמו לבקש מחילה, זה עצמו חלק מכפרתו שמעכב. ושכן שמע שהכריע הגאון רבי יצחק בלאזר זצ"ל.

וראה עוד https://www.hidabroot.org/question/290242

בשורות טובות בקרוב,

הלל מאירס