אפשר לאבד זיווג?

שלום,
חזרתי בתשובה בגיל 20 , בגיל 24 התחלתי לצאת לשידוכים יחסית מאוחר- לקח לי הרבה זמן להתעצב מבחינה רוחנית ולהבין מה אני מחפשת, ועדיין גם כשהתחלתי לצאת לא ממש ידעתי,. חלק היו צדיקים מידי וחלק לא בנויים רוחנית
חלק לא עבדו וחלק היו שקועים מידי בלעשות כסף
היו כמה שהיה בהם הכל ועדיין לא הייתה לי תחושה שמצאתי…השנים עברו והשדכניות שעבדו במרץ התייאשו ונעלמו ואיתן גם ההצעות
אחת נשארה, פגשתי אותה כשהייתי בת 28 כל כך שמחתי שהיא ביקשה דמי רישום זה נתן לי תחושה שזה רציני ושמישהו יעבוד בשבילי ברצינות
משהו בהשתדלות הזאת הרגיש נכון. לקח לה שנתיים או שלוש עד שיצאתי לפגישה דרכה, ההצעות לא היו קשורות בכלל ולאט לאט הציפיות שלי ממנה ירדו.. אבל משהו בהתלהבות שלה לעזור למבוגרים ובנחישות שלה להגיע לכל מקום גרם לי לתקווה, עזרתי לה ובאיזשהו שלב התחלתי לעבוד איתה ללא תמורה כספית והיא מצידה נתנה לי עדיפות על כולן ותמיד אמרה שיום יבוא ואני אוכל לעבוד אצלה בתשלום, עזרתי לה בהפקת כנסים, טלפונים, גרפיקה( אפילו שאין לי ממש את הכישרון הנדרש) , אפילו את הדירה שלי נתתי לה לראיונות של בחורים ובנות והייתי קונה כיבוד והכל בכיף. היה איזשהו שלב שהיא התחילה לשלם לי
עבדתי קצת ואחרי תקופה נמאס לי, היה מעייף לשמוע כל כך הרבה בעיות ואנשים מעוכבים אז הפסקתי.
יום אחד היא התקשרה, הייתי אז בת *
היא אמרה לי שהיא מצאה את האחד שלי, כמובן שהגבתי באדישות ולא האמנתי, הוא היה משכיל, צעיר ממני בשנה עצמאי וגר לבד ומבוסס רוחנית מישיבה ממש טובה
הסכמתי להפגש..
במבט ראשון זה לא התאים בכלל ואפילו קצת כעסתי בלב על ההצעה, אחרי כמה דקות שהתחלנו לדבר היה לי קשה למצוא בו פגם כלשהו, הוא היה חכם, שנון ועדיין עם קסם של נעורים ותמימות, מלא ביטחון עצמי, צדיק אבל החזות לא הייתה מאיימת- היא קלעה בול! שנינו אמרנו לה שהייתה פגישה מעולה ונשמח לצאת שוב, בפגישה השניה התחלתי להלחץ הוא שוב היה בסדר גמור, חיפשתי כמה פגמים שיאפשרו לי חילוץ במקרה שזה יתקדם כל כך מהר ומצאתי תירוצים מטופשים כמו חיצוניות(למרות שנראה בסדר גמור), המשפחה שהראה לי בפלאפון( שהיו גם מקסימים) סיפרתי לשדכנית שאני מהססת אבל שלא תשתף אותו, הוא מצידו אמר שהיה טוב אבל לא נפתחתי רגשית וככה החלטנו להתקדם לפגישה שלישית למרות שמאותו רגע היא לא הפסיקה להגיד לנו להוריד את השידוך ושאנחנו מתישים אותה ושהיא מרגישה ששנינו לא מספיק רוצים, שנינו לאורך כל התקופה ביקשנו להמשיך ואמרנו שהכל בסדר. בין פגישה שניה לשלישית
חיכיתי שהוא יזום והוא חיכה לטלפון ממנה וקצת פחדתי ומשכנו את זה שלושה שבועות כמעט. ערב אחד אמרתי לה שאני לא מרגישה בנוח עם זה ושאני מוכנה לצאת מאירוע משפחתי ולהגיע עד אליו למרכז, היא אמרה שאין לה כוח להעביר טת המסר ושנחליף טלפונים- לא רציתי, ביקשתי שוב והיא אמרה שהוא לא עונה. היא לא באמת ניסתה ורק לחצה שנוריד כבר את השידוך והפסיקה לענות לי באותו ערב.
לבסוף הגיע היום המיוחל וניסינו לקבוע פגישה אני ביקשתי את יום שלישי והוא בגלל מבחן אמר שאין לו אפשרות וביקש במוצ״ש אבל אני לא יכולתי.
היא התקשרה אליי כעבור חצי שעה ואמרה לי שהיא עשתה איתו שיחה אישית וביחד הם הגיעו למסקנה שכדאי לבטל את השידוך- ככה , פשוט ביטלה לי את השידוך כי לא היה לה כוח וסבלנות . בדיעבד אחרי שנה היא אמרה לי שהיא עשתה טעות אחת שסיפרה לו מה שביקשתי לא לספר. היא פשוט אמרה לו שאין לי מציאת חן ושמשהו במשפחה שלו מפריע לי ושאני הולכת להוריד אותו בכל מקרה. הוא כל כך נפגע שאחרי חודש שניסיתי להחזיר את זה הוא לא הסכים
אחרי חודשיים וחצי כבר התארס והתחתן. השידוך היחיד שרציתי להמשיך איתו ב12 שנות השידוך שלי
היא מעולם לא התנצלה או לקחה אחריות
לצערי הרב נפטרו לה 4 בני משפחה בתוך שנתיים ואני כבר 4 שנים אחרי ועדיין בשידוכים
מנסה למחול ולהתקדם, אני לא מתנערת מאשמתי, לא הראתי מספיק רצון ובין הפגישה השניה לשלישית עשיתי חטא שבטוח פגע לי בזיווג מלחץ. אבל לא הייתה לה זכות לבטל או לגלות סודות שלי
אני לא מצליחה לראות איך זה לטובה בגילי להשאר לבד ולאבד את האדם היחד שמצא חן בעיני בכל שנות השידוכים