אם ד’ הוא בעל הכוחות כולם האם יכול לברוא מישהו חזק ממנו?

בס"ד
 
שלום וברכה,
 

אלוקים הוא "בעל הכוחות כולם", וזה כולל כל יישות שיברא.

לפיכך, פירוש המושג "בעל הכוחות כולם", הוא שאין ולא תהיה בריה גדולה ממנו. כי הוא בעל הכוחות כולם. וכמו שנאמר בנביאים:

"אתם עדי נאום ה', ועבדי אשר בחרתי, למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא, לפני לא נוצר אל, ואחרי לא יהיה. אנוכי אנוכי ה', ואין מבלעדי מושיע" (ישעיהו מג, י), "ה' צבאות, אני ראשון ואני אחרון, ומבלעדיי אין אלוקים" (ישעיהו מד, ו) , "אני ה' ואין עוד, זולתי אין אלוהים" (ישעיהו מה, ה). 

כעת לעצם שאלתך, למה כל-יכול לא יכול להגביל את עצמו או ליצור יישות חזקה ממנו?

למעשה יש כשל לוגי בשאלה עצמה, כי היא יוצאת מנקודת הנחה מסווית שאלוקים תלוי בזמן והוא בריה שתלויה במקום ובזמן שיכול להשתנות. האמת היא שאלוקים הוא סטטי, מציאות נצחי ואינסופי, ולכן לא ייתכן אצלו שינויים, עבר הווה ועתיד. לא הזדקנות, לא התחלקות, ולפיכך גם לא הגבלה. מי ששואל "האם אלוקים יכול להגביל את עצמו", דומה לאדם ששואל: "איזה צבע יש למשולש?" או "האם הצבע ירוק הוא מלוח או מתוק?". השאלה עצמה אינה הגיונית. שאלות ששואלות האם אלוקים יכול להשתנות, אינן מבינות מהו אלוקים - מושא השאלה.

אלוקים אינו עוד בריה, אלא המציאות עצמה. מכוחה כל הבריות נבראו.

במתמטיקה מינוס כפול מינוס שווה פלוס. השאלה עצמה נועדה לבלבל את השומע באמצעות המילים "יכול" ו"לא יכול". אי יכולת להיות חסר יכולת, פירושה יכולת. בורא שלא יכול להיות "לא יכול" הוא כמובן כל-יכול. וזהו הדבר אשר מגדיר את הבורא כמושלם וכל יכול - חוסר חסרונות. חוסר היכולת להיות חסר היא לא חיסרון.

וכן להיפך: לא כל 'יכולת' היא באמת יכולת. יכולות רבות עשויות להיות דווקא חסרונות. לדוגמה, היכולת לגמגם בתחילת כל משפט היא חיסרון, היכולת להתפתות בקלות לדבר אסור היא חיסרון, היכולת להיות שיכור אחרי רבע כוס יין היא חיסרון, וניתן להמציא עוד הרבה דוגמאות מהסוג הזה. באמצעות משחק מילים ניתן להציג כל חסרון בצורה של יכולת, ולהציג כל יכולת בצורה של חיסרון. אבל לא צריך להיות חכם גדול בשביל להבין מתי באמת מדובר ביכולת, ומתי באמת מדובר בחיסרון. עבור הבורא - היכולת לטעות היא כמובן חיסרון, וכך היא גם היכולת להיות "בלתי מושלם", או היכולת ליצור אבן שנוגדת את כוחו, או היכולת ליצור מישהו גדול ממנו. הבורא הוא כמובן חסר חסרונות, ולכן הוא "לא יכול" להיות הרבה דברים שפירושם האמיתי הוא חיסרון ומוגבלות.

השאלה, האם אלוקים יכול ליצור אבן שאינו יכול להרים, או האם אלוקים יכול ליצור בריה חזקה ממנו וכו', אינה יותר מאשר משחק מילים. בדומה למי ששואל, "האם יוסי החכם יכול להיות טיפש? לא? אז מכאן שיוסי החכם הוא מוגבל שכלית!". או כמו לשאול מהו הצבע של משולש, או האם צבע ירוק הוא מר או מתוק? ודורש תשובה של כן או לא. השאלה מראה חוסר הבנה של המושג המדובר עליו.

אלוקים, מעצם הגדרתו, אינו משתנה לעולם, כי אינו תלוי בזמן. כיוון שהוא נצחי, אצל אלוקים לא חלים שינויים ולא חילוקים, לא תנועות ולא הגבלות. הוא אינסופי - כלומר חסר גבולות, נמצא בכל מקום ובכל זמן ללא שינוי.

לפיכך, באלוקים עצמו לא חלים שינויים לעולם, אין במציאותו כלל מושגים של עבר הווה ועתיד. מטעם זה, אלוקים אינו משנה את דעותיו כאדם, ואינו מתחלק לעולם לשניים, ואינו מגביל את כוחותיו, אלא נמצא ויהיה תמיד מה שתמיד היה. טבעו - הוא קיום נצחי שלא ייתכנו בו שינויים ולא תנועה. לו היו חלים בו שינויים או תנועה, הוא לא היה נצחי, אלא תלוי בזרימת הזמן כמו יתר הנבראים.

עובדה זו, היא שמגדירה את האינסופי והנצחי - כלומר - מי שנמצא בכל מקום ואינו תלוי בזמן. מי ששואל שאלות גבוליות על האינסוף, סותר את עצמו. בנצח אין תנועה, כי התנועה תלויה בזמן. לכן לא הגיוני לשאול על הנצחי, האם הוא יכול יום אחד לשנות את דעותיו או את כוחותיו, כי אין אצלו כלל חילוק או שינוי של עבר הווה ועתיד. עצם היותו "כל יכול" נובע מהעובדה שיש לו שליטה מלאה על המציאות, והוא ברא את כל הנבראים וכל הכוחות הקיימים בעולם. אך במציאותו לא ייתכנו שינויים ותנועות כמו בעולמנו, ולכן גם לא חילוקים והגבלות.

שים לב:

כל דבר שאפשר לשאול עליו "למה הוא כך ולא אחרת?" מעיד על היותו מוגבל בידי כח אחר שקבע את גבולותיו. ללא המגביל, לא היה הדבר נשאר מוגבל. כל הגבלה היא בעצם אפשרות שיצאה אל הפועל בידי מגביל מתוך אפשרויות רבות (נתאר לעצמנו בדרך משל כוס זכוכית מלאה במים. הכוס נותנת צורה למים, ובלעדי הכוס המגבילה את המים, היו המים נשפכים לכל עבר ומאבדים את צורתם). לכן נשאלות השאלות, מדוע היקום שלנו מוגבל לכמות מסויימת של חומר ואנרגיה, להתנהגות מסויימת מאוד של החומר, שהרי אפילו המרחב והזמן מוגבלים. שאלות אלו מחייבות את המסקנה שיש מגביל שקדם להם, וקבע את צורתם ואת גבולותיהם. אך אם היקום כולו מוגבל, אז נשאלת השאלה, מהי המציאות האמיתית שניצבת מאחורי כל מציאות אחרת?
ובכן, המציאות היחידה שלא צריכה סיבה ומגביל, יכולה להיות אך ורק מציאות שאין בה אף גבולות כלל: מי שאינו חומר ואינו תלוי במרחב, כלומר אינסופי; ואין בו חילוק והפרדה המגבילים אותו, ולכן הוא אחד מוחלט; ואינו תלוי בזמן ושינוי, כלומר הוא נצחי ללא התחלה וללא סוף, ולכן נמצא בכל מקום ובכל זמן; ואינו מוגבל ברמת האינטליגנציה והידיעה שלו, כלומר יודע הכל ונמצא בכל, ובמילה אחת: אלוקים. מכיוון שאלוקים אינו מוגבל לאף תכונה והגבלה, אז לא ניתן לשאול עליו "מדוע הוא כך ולא אחרת".
אלוקים הוא איפוא המציאות היחידה שחייבת להיות קיימת בכל מצב ומאחורי כל מציאות אפשרית אחרת. ומכאן ההוכחה הפילוסופית הגדולה ביותר, שאלוקים הוא האינסוף, הוא שורש המציאות וסיבת כל הסיבות, והינו המציאות האמיתית שמקיימת אותנו.
וכמו שסיכם הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פרק א): "יסוד היסודות ועמוד החכמות, לידע שיש שם מצוי ראשון.  והוא ממציא כל הנמצא; וכל הנמצאים מן שמיים וארץ ומה ביניהם, לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו... הוא לבדו האמת, ואין לאחר אמת כאמיתו. והוא שהתורה אומרת "אין עוד מלבדו", כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו"
 

אמליץ לך לקרוא חוברת קצרה שכתבתי בשם "שיחה גורלית", המתארת דו-שיח עם אלוקים על שאלות רבות באמונה (הוכחות למציאות הבורא, משמעות החיים, אמיתות התורה, למה אלוקים ברא אותנו ועוד). לקריאת החוברת:
https://www.gorali.122.co.il/do_siah.doc

  
בברכה,
דניאל בלס