למה קללת מרדכי "את ובית אביך תאבדו" לא התקיימה?

שלום רב,

שאלה טובה, ועמד בזה החיד"א זצ"ל בספרו נחל אשכול (אסתר ד יד), וכתב ליישב, שמרדכי היהודי לא התכוון לומר לה כן בתורת קללה, אלא הודיע לה שאם תחריש, כך יארע לה.

ושוב כתב להעיר מדברי הגמרא במועד קטן (דף יח עמוד א) ברית כרותה לשפתיים, ומבואר שם שאם אדם גדול אומר דבר מסוים אפילו בשוגג, זה יכול להתקיים, ולמדו כן ממה שנאמר (קהלת י ה) "כשגגה שיוצא מלפני השליט".

וכתב ליישב בשני אופנים: א. ברית כרותה לשפתיים היינו דווקא כשאינו אומר כן דרך תנאי, אך בדרך תנאי לא שייך, וכאן מרדכי אמר כן על תנאי "אם החרש תחרישי" וגו'. ב. אפשר לומר שצריך שיהיו פיו ולבו שוין או לפחות שלא יהא לבו חלוק והפך מה שמוציא מפיו, ואם כן גם כאן אסתר הייתה חביבה על מרדכי ביותר והגזים, אבל לבבו לא כן יחשוב.

ובשם הרב חיים קניבסקי זצ"ל הובא ליישב (שיח חנוכה ופורים עמוד עט) שהטעם שקללת חכם אפילו על תנאי מתקיימת, משום שדיבור של חכם הוא כמו גזירה, אמנם פשוט שכמו שבכל גזירה מועילה תפילה ותחנונים לבטלה, גם לגבי זה היא מועילה, ומסתמא ביקשה אסתר על הדבר עד שהועיל לה. וכל אותם שמצינו שפגעה בהם קללת חכם כגון יהודה ועלי וכו', סברו שהקללה לא תחול עליהם ולא חששו לה כלל, ולכן לא התפללו להימלט ממנה, או שהתפללו ולא התקבלה תפילתם.

בברכה,

הלל מאירס