למה ה' ברא ייסורים?

שלום וברכה

השאלה טובה מאד, היא שאלת השאלות.

השאלה הזו נובעת מהתכונה האנושית שלנו, תכונה שהיא נבראת, אין אותה לדומם, היא חכמה, וחכמה מגיעה מאת הבורא. את ההרגשה הזו שסבל הוא רע, ולא הוגן, קיבלנו מחכמת הבורא. ולכן ההתקוממות שלנו מול סבל ורוע, היא חלק מהצלם אלוהים שבנו. בעלי חיים, גם המפותחים והאינטלגנטיים מביניהם, לא מתקוממים נגד סבל, אין להם בעיה לטרוף בעל חי  אחר, או בכלל עם סבל של בעלי חיים.

אך באופן פרדוקסלי, אם לא היה בעולם סבל, לא היתה לנו את התכונה הזו, התכונה הזו היא נרכשת, היא נמצאת כנראה בפוטנציאל של כל תינוק אנושי, אבל התינוק אינו מבין או מרגיש אותה בתחילת דרכו, לאט לאט, כשהוא מתנסה בכאב או בסבל, ועוקב אחרי הגורמים שלו, הוא גם מצליח להפוך לאדם, אנושי, ומתחשב.

אדם שלא עבר סבל וקושי בחיים שלו, הוא לא ממש אדם, אין לו את היכולת האנושית של הקרבה, איפוק, התמודדות עם קושי. כשחכמים אמרו ש’יסורים מכפרים’, נכלל בזה גם כפשוטו, סבל משנה את האדם, הוא מכניע את גאוותו, הוא הופך אותו לרגיש לאחרים. אני לא הייתי מוכן שיסגרו אותי בחדר אחד, עם בן תפנוקים שמעולם לא סבל וכל מה שהיה צריך מיד צצו משרתים שמילאו את רצונו, אדם כזה הוא בודאי אגואיסט נורא שסבל להיות במחיצתו. הייתי שמח להיות בחברת אדם ש'עבר כמה דברים בחיים', וללמוד מהנסיון חיים שלו.

למעשה, כל אדם, מתמודד עם קשיים ועם סבל – כל הזמן, כל יום. ואעפ”כ לרוב האנשים יש שמחת חיים, הם מוצאים סיפוק  ומשמעות בחיים, דוקא ע”י התמודדות עם הקושי. אנשים מביאים את עצמם לקושי וסבל יזום, הם יוצאים לטיפוס על האוורסט, או לאתגרים ספורטיביים אחרים, שדורשים מאמץ עצום, איפוק, מתיחת היכולת עד הקצה. והם נהנים! הם נהנים משום שהם הוכיחו לעצמם שהם יכולים, הם נהנים משום שהפסגה שמגיעים אליה היא יפה ומשובבת לב. הם יכולים כמובן להגיע לפסגה עם מסוק, אבל זה לא יתן להם שום סיפוק… הסיפוק הוא ההתמודדות. אנשים נעדרי אתגר, הרבה פעמים מגיעים לשעמום ולדיכאון.

למה, אם כן, הרבה פעמים התמודדות בחיים מוציאה אותנו בתחושה של השפלה ושל קושי? אפילו שהתאמצנו הרבה פחות מאותו ספורטאי שיצא למסע בן שבועיים של טיפוס, ריצה, הליכה, השתלשלות בחבלים? משום שאנחנו לא משכילים להעניק משמעות לסבל, אנחנו לא מסתכלים על התרומה של המאמץ לחיינו, על ההתפתחות הרוחנית שזה מאפשר לנו.

אם האדם היה חי בלי שום סבל, הוא היה דומה הרבה יותר לבעל חיים מאשר לאדם. כל תחושת האנושיות והמשמעות שלנו, היא היכולת להתגבר, היכולת לספוג ולהקריב בשביל מישהו שאוהבים, או בשביל מטרה שמעריכים, כל זה כרוך במאמץ וסבל. וזה גם מובן לנו, מובן לך שהצום ביום כיפור הוא לא רק ‘סבל’, הוא חלק מהיטהרות ויש לו מטרה ותוכן. כך גם לגבי כל הסבל שבעולם בכלל, יש לו מטרה ותוכן.

המטרה של הסבל היא להעניק לנו את היכולת להיות בני אדם, להיות יצור רוחני. נכון, האדם נברא כיצור רוחני, והבורא לא ייעד אותו לחיי סבל, להיפך, הוא שם אותו בגן עדן. אבל החטא של אדם הראשון לא היה סתם חטא, הוא הראה על חסרון, האדם נברא עם בחירה, והוא בחר ברע, סתם כך כי הוא רצה, זה מה שהביא קללה וקושי לעולם. והמטרה שלנו היא לתקן את החטא הזה, להתמודד מול הקושי, ולנצח אותו, ולחזור שוב למצב של גם עדן, בו נבחר בטוב, כי הנסיון האנושי ילמד אותנו את המשמעות של הבחירה ברע.

ה’ לא מתערב בכל מקרה שבני אדם נמצאים בצרה, משום שזה רק ידחה את הקץ של תיקון העולם, אם האדם לא יפגוש בסבל הוא לא ינקוף אצבע לתקן את נפשו. האו”ם, אמנת ג’נבה, חוקים בינלאומיים – כל אלו קרו אחרי השואה, כשהאומות ראו שיצר לב האדם רע מנעוריו, זה גרם להם לרצות לתקן. התורה כבר לפני אלפי שנים אומרת לנו “ואהבתם את הגר – כי גרים הייתם בארץ מצרים”, מי אהב גר לפני 3000 שנה? זו הדרך היחידה שבה רעיונות כאלו יכלו להתקבל עד שהיום הם נפוצים ובסיסיים בעולם.

הנביא מדמה את מצרים לכור ההיתוך, מכור ההיתוך מתקבל זהב. מתוך היכולת של עם ישראל להתמודד עם צרה, גלות, ושעבוד, ולהאמין בה’, מתקבלת הברית הנצחית. איזה עוד עם בעולם היה חוזר להאמין בה’ אחרי השואה הנוראה? יהודים יצאו מהמחנות והקימו ישיבות, ברחו בעור שיניהם והקימו בתים של תורה, זו יכולת מופלאה שיש רק  לנו, והיא נותנת סיפוק ומשמעות לעולם כולו הרבה יותר ממליון מטפסי הרים!

היחס לסבל והעיסוק בו, הוא האנושיות שלנו, כל היצירות האנושית, בספרות, בשירה, בתרבות, בחכמה, בדת, בפילוסופיה, כל החסדים והגבורות שגילו בני אדם, הגיבורים והחכמים הגדולים, אנשי הרוח ואנשי השם, הכל נבע מהסבל והקושי וההתמודדות של אנשים כפרט, ושל עמים ככלל. לוותר על כל זה, זה אומר לוותר על האנושיות, לוותר על מה שאנחנו.

מתוך הסבל והקושי, נולדת תרבות אנושית גבוהה וערכית, המעניקה משמעות לחיים.

הרב צוריאל כהן