אמונה ואהבת הבורא

שלום רב

שאלתך טובה מאד

ואנו רואים שכבר דוד המלך עליו השלום מדבר דברים דומים אל הבורא, ובא אליו בטענות, פקח אזנך ושמע, הבט וראה, מדוע אינך מקשיב לתפילתי וכו'

ולכאורה הדבר תמוה, איך ילוד אשה יכול לדבר כך אל הבורא? וכי הבורא חייב לנו משהו?

התשובה היא בדיוק מה שאמרת, בזכות האהבה

כשאוהבים מישהו, יש לנו את הזכות לבא אליו בטענות

אדם שהולך ברחוב, ונטפל אליו איזה פרחח גוי ומעליב אותו, הוא לא מסתובב ושואל אותו: מדוע עשית לי וכו', הוא פשוט ממשיך הלאה

אבל אדם שנפגע ממישהו קרוב, שאבא שלו פוגע בו, הוא שואל אותו: אבא, למה אתה עושה לי את זה?

ולכן מי שחש נפגע וכואב מדברים שקורים לו בעולם, זה משום שהוא אוהב את ה', ולכן יכול הוא לקחת את התהילים ולחזור על מלותיו של דוד המלך: עד מתי עשנת בתפילת עמך? למה ה' תעמוד מרחוק? אלי אלי למה עזבתני? אתה אלהי מעוזי למה שכחתני?

כשדוד המלך אומר שכחתני, כלול בזה שאתמול ה' זכר אותו, הוא חש שכל מה שקיבל אתמול היה מתנה מה', והיום, כשצר לו, הוא זועק: אבא, למה עזבת אותי? 

ואחרי שסיים להתפלל, ראה דוד המלך שה' לא שוכח אותו, ושוב הוא  מקבל מתנות ואהבה עד אין קץ.

אם אתה רואה את כל הטוב שהבורא נותן, וכל הישועות, והחמלה, והנתינה, אתה יכול לראות גם את מה שהיית רוצה והוא עדיין לא נתן, באותה עין, של אהוב המבקש מאהובו, ועדיין לא נענה.

בברכה

הרב משה כהן