איך מידת הענווה מסתדרת עם בטחון עצמי?

חשוב לי לציין שפעם לא היה לי ביטחון עצמי
ראיתי הרצאה של הרב זמיר כהן על מידת הענווה
שאדם צריך לשתף אנשים בהחלטות שלו
להרבות במחמאות ותכונות טובות
להעצים ולמלאות בטוב אנשים אחרים
אני מאוד מאמין בזה עוד מלפני ההתחזקות שלי
גם בעסק אני תמיד נוהג לומר (למעסיקים שלי)
שהעובדים זה הגלגלים של העסק
הלב שלו
וההיגיון שלי תמיד אמר לי שאם אדם רוצה שהעסק שלו יעבוד
זה בא בקנה אחד עם זה שהעובדים, בכל יום
צריכים לקום בתחושה של
"איזה כיף אני הולך היום לעבודה"
ושהם יעשו את זה בשמחה ובאהבה, ולא מהרגשת מחוייבות או משקולת שיש עליהם
מבחינת מה שאמרת, אני מאוד שמח כי אני באמת מאמין בזה
אבל לא סתם חיפשתי הרצאה על מידת הענווה...
פעם הייתי ללא בטחון כלל , והיום, התפכחתי .
הבנתי שאני שווה משהו ,
באמת הבנתי, כלומר, חושב על זה.
וכשאתה חושב על משהו, התחנה הבאה כמובן
תהיה שזה יתבטא כלפי חוץ ,
ופה הבעיה הגדולה שלי
אז כן, אני מרבה להרים אנשים ולתת להם מחמאות
להזכיר להם מה הם שווים
אבל זה מתנגש לי אם העובדה, שכיום...
אני אולי מאמין בעצמי יותר מדי?
אני פשוט רואה שזה גורם לאנשים אחרים לקחת את זה איכשהו למקום אישי שלהם (שגם זה מובן לי)
פשוט, זה מרחיק ממני את מידת הענווה שאני כל כך מאמין בה..