מה ההיגיון של שכר ועונש?

שלום וברכה,
   
רצון ה' להטיב, ועבור מטרה זו ברא את העולם: "וירא אלוקים את כל אשר עשה, והנה טוב מאוד" (בראשית א, לא). אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, ואפילו שכר שיחה נאה (בבא קמא דף לח, ב).
 
אכן ייסורים מכפרים על עבירות שיש בהן כרת, גם חילול שבת, וכן - גם מיתה מכפרת על עבירות חמורות (הרמב"ם, הלכות תשובה, פרק עשירי). לכן ראוי לקבל ייסורים באהבה, שהם לטובת הנשמה ותיקונה.
 
גם הגיהנום אינו מקום שנועד לנקמה ועונש סתמי, חס ושלום, אלא מקום של תיקון לנשמות:
https://www.hidabroot.org/article/211728
 
עתיד הקב"ה לשלם שכר טוב לצדיקים - לנצח נצחים.
עתיד הקב"ה להעניש את הרשעים - באופן זמני לפי גודל עוונותיהם, ואז יש להם חלק לעולם הבא.
 
במשנה נאמר: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" (משנה סנהדרין י, א) - ומסביר הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק עשירי), שאפילו רשעי ישראל מקבלים את עונשם בגיהנום ואחר כך יש להם חלק לעולם הבא בגן-עדן, כמובן לפי כמות המצוות שזכו לקיים בחייהם.
 
נדירים מאוד הם האנשים המורדים בתורה להכעיס, שנכרתים מעם ישראל לגמרי. הקב"ה בוחן את הנשמות ונותן להם הזדמנויות לתקן את עצמם בגלגולי נשמות, העיקר שלא להאבידם. הקב"ה עוזר לנשמות להגיע אליו, ורוב הנשמות אכן זוכות באושר נצחי - כל אחת לפי רמת מאמציה להתקרב לה'.
 
הקב"ה ברא אותנו - כי הוא אוהב אותנו, ורוצה בטובתנו. לכן הוא יתברך נותן הזדמנויות ליהודים להכיר את יהדותם ולשוב בתשובה שלמה, ומסייע לכל מי שרוצים להתקרב אליו.
 
לגבי שאלתך, איך אפשר להשוות שכר מצווה לכל תענוגי העולם הזה, או עבירה וכו' לגיהנום בעולם הבא, התשובה נמצאת בעצם מהותו של העולם הזה - שהוא עולם שבו יש הסתר פנים גדול - והסתר הפנים הוא שמכפיל ומשלש וכו' את גודל הייסורים, או את גודל ההנאות שמקבלים בו, כי חושב האדם בלבו שהעולם הזה הוא עיקר וסוף, ולא חש ולא רואה בחוש את העולם הבא (לכן אומרים הרשעים: "אכלו ושתו כי מחר נמות"). גם הייסורים קשים הרבה הרבה יותר בעולם הזה מפני שלא מבין האדם על מה הוא מתייסר וגם מרגיש שאיבד את הנאות חייו לנצח.
עניין זה הוסבר במאמרי "מדוע אנו לא זוכרים את הגלגול הקודם?":
https://www.hidabroot.org/article/99715
 
אכן לא ניתן להשוות את הנאות העולם הבא להנאות העולם הזה, אך העניין תלוי בבחירה החופשית. הרשע הוא שבוחר לקבל את שכר מצוותיו המעטות בעולם הזה - ולכן נוהגים עמו מידה כנגד מידה כפי היחס שהתייחס לעולם הבא, ומשלמים את שכרו כפי רצונו ובחירתו. דומה הדבר לאדם שמקבל מחברו במתנה כרטיס לוטו זוכה, ומרוב זלזול וחוצפה הוא משליך את כרטיס הלוטו הזוכה לפח האשפה, או מחליף אותו תמורת נזיד עדשים. הרי שבחר במו ידיו את שכרו, וכעת יקבל מה שבחר ובישל לעצמו. כך הרשע בוחר בחיי העולם הזה, ומקבל את מה שחפץ בו.
 
יהודי מאמין תמיד עושה מצוות עם כוונה פנימית, גם כשעושה שלא לשמה - יש עמוק בתוכו רצון פנימי לעבוד את ה'. בכל יהודי ואפילו הפשוט ביותר יש את נקודת האמת הזו (פסחים דף ח, עמוד א), ולכן את יכולה להיות בטוחה שמצוותיך תמיד יש בהן ערך. ואין דמיון כלל למזלזלים בעולם הבא ובמצוות.

בכל אופן, אמליץ לך שלא לעסוק מידי בנושא של חשבונות שמים.
אמרו חז"ל: "במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהורשית התבונן, אין לך עסק בנסתרות" (חגיגה דף יג, א), רש"י: "במופלא ממך - במובדל ומופרש ממך שלא רצה הקב"ה לגלות לך".
"אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלוקים, כי האלוקים בשמים ואתה על הארץ, על כן יהיו דבריך מעטים" (קהלת ה, א).
תורתנו הקדושה מלמדת את היהודי הדרכה בחיים (ספר דברים יח, יג): "תמים תהיה עם ה' אלוהיך", ומפרש רש"י: "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו... כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו".
 
עליך רק לבטוח בו יתברך, שברא את השכל והרחמים שבלבך - שוודאי עושה הכול בצדק וביושר וברחמים. האמינו בו יתברך שהוא עושה הכל לטובה. ממש כמו ילד בן שנה שחייב לבטוח באביו ובאמו שיודעים מה טוב עבורו - אפילו כאשר כואב לו שהוא צריך לקבל זריקה מרופא, ולא יודע למה, או כשהוא נאלץ לוותר על חפץ שהוא רוצה להכניס לפיו, ולא מבין מדוע. הוא גם לא יכול להבין, אך הוא יודע שאביו ואמו אוהבים אותו - כי הם אלה שדואגים לו ומטיבים איתו.
 
האם שמעת על משל התאומים? שני תאומים היו ברחם אמם, תינוק אחד אמר לתינוק השני: "מי אמר שיש לנו אמא? האם אפשר לראותה?", התינוק השני השיב לו: "הרי אמא נמצאת מסביבנו בכל מקום, היא מחייה אותנו בכל רגע, ואנו מרגישים את חומה. בכל רגע אנו מקבלים חמצן דם ומים ומזון דרך חבל הטבור - וכל זה מגיע ממנה, אז אני יודע שהיא דואגת לנו ואוהבת אותנו". אמר לו התינוק הראשון: "אך רע לי פה, והמקום נעשה צר יותר ויותר, וברגע שחבל הטבור יתנתק נמות מיד ללא חמצן. האם זו אמא אוהבת?". השיב לו התינוק השני: "אני רואה במו עיניי שאמא דואגת לנו, היא מאכילה ומשקה אותנו, אין לי ספק שהיא לא הביאה אותנו לעולם כדי לסבול. אני בטוח שיש תכלית מאחורי כל מה שקורה לנו. וגם אחרי שיתנתק חבל הטבור - אני מאמין שיש חיים אחרי הלידה"!
עלינו להאמין שיש חיים אחרי המוות. ושתכלית העולם הזה היא כדי להטיב לנו בעולם הבא. וגם הייסורים שעוברים בעולם הזה הם חבלי לידה, שנועדו לתקן פגמים בנשמות ולהביא לשלמות הרוחנית.
 
בברכה,
דניאל בלס