מהי תכלית הבריאה?

שלום וברכה,
 
רצון ה' להטיב, ועבור מטרה זו ברא את העולם: "וירא אלוקים את כל אשר עשה, והנה טוב מאוד" (בראשית א, לא). אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, ואפילו שכר שיחה נאה (בבא קמא דף לח, ב). 
 
זו עובדה שרוב בני האדם שומרים שבע מצוות בני נח (לא תרצח, לא תגנוב), ויש להם חלק לעולם הבא.
במשנה נאמר: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" (משנה סנהדרין י, א) - ומסביר הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק עשירי), שאפילו רשעי ישראל מקבלים את עונשם בגיהנום ואחר כך יש להם חלק לעולם הבא בגן-עדן, כמובן לפי כמות המצוות שזכו לקיים בחייהם.
 
נדירים מאוד הם האנשים המורדים בתורה להכעיס, שנכרתים מעם ישראל לגמרי. הקב"ה בוחן את הנשמות ונותן להם הזדמנויות לתקן את עצמם בגלגולי נשמות, העיקר שלא להאבידם. הקב"ה עוזר לנשמות להגיע אליו, ורוב הנשמות אכן זוכות באושר נצחי - כל אחת לפי רמת מאמציה להתקרב לה'.
 
חז"ל לא תיארו לנו עולם שבו ה' מדקדק עם בריותיו במידת הדין. להיפך, חז"ל אמרו במפורש שאין העולם יכול להתקיים במידת הדין, ולכן ה' בראו במידת הרחמים. אין הקב"ה מדקדק עם הבריות מעבר לכוחם ויכולתם: "אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, ואינו מבקש אלא לפי כוחן" (שמות רבה לד, א).
הקב"ה ברא אותנו - כי הוא אוהב אותנו, ורוצה בטובתנו. לכן הוא יתברך נותן הזדמנויות ליהודים להכיר את יהדותם ולשוב בתשובה שלמה, ומסייע לכל מי שרוצים להתקרב אליו.
 
אמנם אנו אכן חיים בדור יוצא דופן, שבו יהודים רבים אינם מכירים את עיקרי יהדותם. זהו הזמן של אחרית הימים שלפני בוא המשיח, ואכן קיימת בו בורות גדולה בנושאי יהדות כחלק מההכנה לקראת הגילוי הגדול של גאולת ישראל והעולם. עם זאת, הקב"ה לא שופט את עם ישראל בחומרה בדור הזה: רבותינו האחרונים מכנים את מצבם של הרחוקים מיהדותם בביטוי ההלכתי "תינוקות שנשבו" (כלומר, דינם זהה למצב שבו גויים חטפו תינוק יהודי, וגידלו אותו כגוי, והרי הוא כאנוס), לכן הקב"ה מרחם עליהם ולא דן אותם בחומרה יתירה, אך איננו יודעים חשבונות שמים וכיצד בדיוק ידונו אותם על חטאיהם. כמובן שהפסידו את השכר הגדול בגן-עדן על קיום התורה והמצוות, וגם בחלקם לעולם הבא יהיו בדרגה נמוכה מאוד (אלא אם יזכו לשוב בגלגול ולתקן). אמרו חז"ל: "שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד" (אבות ו, ט).
לכן עלינו להשתדל ביותר למען אחינו הטועים, לעזור בקירוב רחוקים, אם ישירות ואם במתן צדקה לארגוני תשובה, לקרבם לידיעת התורה שהיא הטובה הגדולה ביותר, הן בעולם הזה והן לעולם הבא.
 
לסיכום, צריך להתחזק בביטחון ואמונה.
עלינו לזכור שהקב"ה הוא שברא את הרחמים שבלבנו, וכל רחמים שאנו מרגישים על עצמנו או על אחרים - מקורם בו יתברך, שנתן לנו מקצת מרחמיו: "ונתן לך רחמים ורחמך" (דברים יג, יח). לכן נדע שהוא ודאי מרחם על נבראיו הרבה יותר מאיתנו, "ורחמיו על כל מעשיו" (תהלים קמה, ט), ודואג להם יותר מכל אדם. כשנגיע לעולם הבא, נראה שהכול היה לטובה עד הפרט הקטן ביותר.
אמרו חז"ל (פסחים דף נ, עמוד א): "לא כעולם הזה העולם הבא: העולם הזה - על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת. לעולם הבא כולו (אומר): הטוב והמטיב".
  
עלינו לבטוח בקב"ה בכל מצב, שהוא יתברך עושה הכל ברחמים ולטובה, ותפקידנו לקבל הכל באהבה. עלינו לשים עצמנו בידיו של בורא עולם כמו תינוק קטן בידי אמו. גם אם אמא לוקחת את התינוק לרופא כדי לקבל זריקה כואבת, התינוק לא חדל לאהוב את אמו, למרות תמימותו הוא יודע בפנים-לבו שאמו עושה הכל למענו ולטובתו, מתוך אהבה ולא מתוך שנאה. כולנו בניו ובנותיו של הקב"ה, ועלינו לבטוח בו יתברך שכל רצונו הוא להטיב לנו. ומתוך הביטחון נתגבר על כל הקשיים והחששות.
 
בברכה,
דניאל בלס