שקר החן והבל היופי- האם לא קיימת סתירה?

דף על הדף מגילה דף טו עמוד א

בגמ': ת"ר ארבע נשים יפיפיות היו בעולם וכו'.

הגאון הנודע ביהודה (מהדו"ק או"ח סי' כ"ד) נשאל, דלאיזה ענין חשבו חז"ל אותן ד' נשים. וכתב בזה"ל: הנה אם באנו לחקור בדברי אגדה יש כהנה וכהנה, ומי יוכל לעמוד על סודם, וכל דבריהם יש להם שורש למעלה, ואעפ"כ בדבר זה יש בו תועלת בכל אחת. מה שחשב שרה הוא להודיע כמה צנוע וקדוש היה אברהם אבינו, שבודאי כיון שהיתה יפה ביותר היתה מפורסמת בדורה לרוב יופיה [וכדאיתא לעיל יד. בפירוש שם יסכה שהכל סכין ביפיה], ועם כל זה מעולם לא נסתכל בה וכמו שפרש"י בפסוק הנה נא ידעתי בפרשת לך לך.

ומה שחשבו רחב ואביגיל הוא להזהיר כמה ראוי להשמר מלהביט בנשים ולא יגרום טומאה לנפשו לעולם, ולכן מביא רחב בשמה זינתה ואביגיל בזכירתה, לומר אף שכבר אינו רואה אותה עם כל זה כבר יש מבוא ליצרו הרע לטמא אותו לעולם בכל עת שיזכיר שמה או תעלה בזכרונו, וזה ודאי זהירות ומוסר גדול.

ומה שחשב אסתר, זה עדות לישראל כמה משגיח הקדוש ברוך הוא עליהם שברא אסתר ביופי גדול שתהיה נושאת חן בעיני אחשורוש להציל ישראל, ולמ"ד אפיק אסתר ועייל ושתי, הוא ג"כ להגיד נפלאותיו של הקדוש ברוך הוא, שעם היות ושתי יפת תואר ואסתר ירקרקת, וא"כ מצד הטבע לא היה לאחשורוש לאהוב את אסתר, עכ"ז ברחמי שמים למען הרבות פדות ישראל על ידה, נשאה חן בעיניו מכל הנשים.