חברה והשקפה
"בעצב תלדי בנים"
- י"ב חשון התשפ"ג
שאלה
שלום לכבוד הרב,
הקב"ה אמר לאשה "בעצב תלדי בנים" ויש לי בבקשה מספר שאלות על זה:
1. אני מבינה שהכוונה אולי היא לכאב תהליך הלידה, אבל לרב הנשים זה כואב, אך לא עצוב. זהו תהליך של אושר צרוף שלמרות הכאב נשים מאושרות מכל רגע ממנו....
2. אם אכן הכוונה הינה לתהליך הלידה - יש נשים שחוות לידות ממש קלות ברוך השם. ללא כל כאב. אז למה הכוונה אצלן?
3. גם לידת בנות היא כואבת - למה נכתב רק בנים? אני מבינה שבנים זה משהו כולל של דור ההמשך אבל תהיתי אם יש משהו יותר עמוק מזה.
4. נשים שלצערנו לא זוכות להיות בהריון ולהביא ילדים לעולם - זה אומר שאין להן תיקון בעניין הזה?
תודה מראש
תשובה
שלום וברכה
הרש"ר הירש מסביר שהכוונה היא שהדך לאושר של הלידה כרוך הויתור עצמי ובסבל והנה דבריו
רש"ר הירש בראשית פרשת בראשית פרק ג פסוק טז
(טז) בעצבון. אין "עצבון" אלא כאב רוחני או נפשי. אם מצינו "עצבון" במשמעות כאב גופני, הרי הוא מתייחס לתוצאה, הניכרת ברוח ונפש. "עצבון" נגזר משורש "עצב" ="עזב" שנתגוון ע"י אות צד"י. נמצאת משמעות "עצב" עזיבה בעל כרחו, פרישה שנכפתה בדרכי אלימות, - הוה אומר: התנזרות, ויתור. אדם חש הרגשת "עצב", - אם נאלץ לוותר על דבר, שביקש להשיג או להחזיק בו. "ולא עצבו אביו מימיו" (מ"א א, ו): דוד לא הרגיל את בנו לויתורים, לא דרש ממנו להינזר מדבר. "ויתעצב אל לבו" (בראשית ו, ו): דיברה תורה בלשון בני אדם: הקדוש ברוך הוא חש, שעליו לפרוש מן האדם, לוותר עליו.
כבר נאמר לאדם תחילה "בעצבון תאכלנה". דין ה"עצבון" קבע לאדם מעמד חדש - לתקופה ממושכת מאד. עד כה לא ידע האדם ויתורים. אין יצור בעולם - להוציא את האדם - המכיר ייסורי "עצבון". אין יצור מציג תביעות, שאינן יכולות לבוא על סיפוקן. לא כן האדם משחטא: לא עוד יתאים הטבע למשאלות לבו; עליו להיאבק עמו על הכל; הוא לא ישיג דבר אלא בדרך התנזרות, לא יזכה בטובה ובשמחה - אלא תמורת ויתור על טובה אחרת.
יש לשים לב לכך, שגם שם האלילים נגזר משורש זה: "עצבים". ה"עצבון" נגזר על האדם בחטאו; אך האדם שכח את מקור העצבון, וכך ראה את עצמו מוקף כוחות עוינים; הללו גזרו עליו את ייסורי ההתנזרות ושמחו בעינוייו; על שם כך נקראו "עצבים" ו"אלילים": הם גוזרים על האדם "עצבון" ואומרים "לאו" לכל משאלות לבו.
ובכן, "אל האשה כבר אמר לפני כן: ארבה עוד יותר את עצבונך והרונך". גזר דין האשה איננו פותח ב"כי עשית זאת"; וגם מכאן מוכח, שאין כאן אלא המשך לגזר דינו של האיש. האשה פטורה בדרך כלל מן ה"עצבון" שנגזר על האיש. לא היא תאכל לחם בזעת אפיה. ואף על פי כן, עצבונה ירבה עוד יותר. כל חיי האשה משחר נעוריה הם חיי התנזרות והתמסרות לזולת. מוסיף על כך "הרונך": האשה מקריבה את חייה ותורמת מחלבה ודמה - למען הנצר הרך הגדל בחיקה. מוסיף על כך: "בעצב תלדי בנים": אין שמחה לאשה כשמחתה בבניה; אך היא לא תזכה בשמחה עילאית זו - אלא במחיר התנזרות עילאית:
2. מלבד מה שהתבאר לעיל ישנן נשים שסובלות פחות מחמת זכות שיש להם או שהם פחות קשורות לחטא חוה וכדו'.
3. אכן בנים זה שם כולל לכל יוצאי חלציה כמובאר בתוי"ט פ"ד מי"א כתובות.
4. זאת אומרת שהם אינן צריכות לתקן תיקון זה.
בברכה,
בנימין שמואלי
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il