דבר המפרשים

לא פעם ולא פעמיים, אני נתקל בפרושים שונים מפי מפרשי התורה ומתקופות שונות.
בעיני, ראשון בשפה העברית היה רש"י ולאחריו רד"ק ולבסוף, כדי להבין את העלילה אני פונה לרב יצחק אברבאנל.
קיימים עוד מפרשים שעליהם אני פונה כדי לפרש את הפסוקים. ולעיתים האחד סותר את השני ומבטלו בפירוש טוב יותר או מתאים יותר.
שאלתי: האם באמת ניתן להבין מפי המפרשים השונים את התורה? או רק לקבל כיוון או מושג ולבסוף להסביר על דעתי?
לעיתים, פירשתי פסוקים, ומבלי לפגוע בכבודם של החכמים שלפני כי למשען הם לי, ויוצא שאני מציג אור קצת שונה מהנהוג עד כה, האם יש בכך פסול או מעלה?
לדוגמא:

בבְּרֵאשִׁ֖ית י"ח הגיעו שְׁלֹשָׁה מַּלְאָכִים אל אַבְרָהָם וַיֹּאמְרוּ אֵׄלָיׄוׄ
"וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ".
ושָׂרָה צָחֲקָה "וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ":
"אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה" ?
ורש"י מסביר שמלשון עידן או זמן כלומר יחזור הווסת..
אך לי הסבר אחר למילה "עֶדְנָה" והוא תינוק רך בימים מהלשון עדין כגן בעדן וכיו"ב.
ומה מעמדה של הגוף שנקרא "האקדמיה ללשון העברית", בעיני היהדות והתורה?
שמתפקידם לחדש את השפה העברית, למשל:
במילה זובול, שהוא משכנו של השם, מהמילה דשן ודישון הרוחניות .. ואילו היום המילה זבל נתפסת כ-זבל אורגאני.. וזה מטעה את הדובר עברית. לדעתי הם עושים עבודת קודש ממש עם השפה העברית ומנסים לשמר כמה שיותר מן המקורות.