האם קיומם של כוכבים גדולים יותר מהשמש מהווה סתירה על התורה?

שלום,

כל הכוכבים נבראו עוד ביום הראשון, כפי שמסביר רש"י (בראשית א, יד), ובהם גם כל הכוכבים הענקיים בחלל שהזכרת.

לכן ביום הרביעי, לא ברא אלוקים את השמש והירח והכוכבים, אלא תיקן וסידר את מערכת השמש באופן בו יאירו השמש והירח באטמוספירה של כדור הארץ: "ויאמר אלוקים: יהי מאורות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה" (בראשית א, יד).

"מאורות", פירושם, מקורות-אור המאירים את הארץ, כפי שנאמר בפירוש: "והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ... ויתן אתם אלוקים ברקיע השמים להאיר על הארץ" (בראשית א, טו-יז). אכן השמש מאירה את מחצית כדור הארץ המסתובב סביב צירו, והירח מחזיר את אור השמש בלילות, ומאיר גם הוא את כדור הארץ המוצל.

אלה הם מקורות האור הגדולים ביותר שמאירים את הארץ, לכן נקראים בשם "המאורות הגדולים", על פיהם קובעים גם את החודשים והשנים, כפי שאומר הפסוק בהמשך: "והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים" (בראשית א, יד).

אין פסוקים אלה מתייחסים לכוכבים הרחוקים מאיתנו, שרבים מהם גדולים מן השמש, אך אינם מאירים את אדמת כדור הארץ ולכן לא נקראים בשם "מאורות" בעבורנו.

למעשה, חז"ל קיבלו במסורת שיש מיליארדי מיליארדים של כוכבים ביקום, תיארו יקום אדיר בגודלו המבטא את ממלכתו האדירה של אלוקים, אף ציינו שיש גלקסיות ומערכות שמש - עובדות אשר התגלו לנו רק במאה האחרונה ע"י לוויני חלל. ראה במאמרי: "מה ידעו חז"ל על גודל היקום?"

https://www.hidabroot.org/article/206143

אף הנביאים התבטאו על גודל היקום והכוכבים האדירים שבו, כאשר אמרו: "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, המוציא במספר צבאם" (ישעיהו מ, כו). מכאן שלא חשבו לרגע שהכוכבים הם רק נקודות אור זעירות, אלא ראו בהם גרמי שמים אדירים בגודלם ובמספרם האסטרונומי, המעידים על כוחו של הקב"ה.

בברכה,

דניאל בלס