מה המקור לסברה על אינטליגנציה בבעלי חיים?

שלום,

הרמב"ם במורה נבוכים (חלק ג, פרק מח) הסביר את מצוות שילוח הקן באופן כזה:
"וכן אסר לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד להישמר ולהרחיק לשחוט משניהם הבן לעיני האם, כי צער בעלי חיים בזה גדול מאוד, אין הפרש בין צער האדם עליו וצער שאר בעלי חיים, כי אהבת האם ורחמיה על הוולד אינו נמשך אחר השכל רק אחר פועל הכוח המדמה הנמצא ברוב בעלי חיים כמו שנמצא באדם. והיה זה הדין מיוחד בשור ושה, מפני שהם מותר לנו אכילתם מן הבייתות הנהוג לאוכלם, והם אשר תכיר מהם האם את הוולד. וזהו הטעם ג"כ בשילוח הקן, כי הביצים אשר שכבה האם עליהם והאפרוחים הצריכים לאמם על הרוב אינם ראויים לאכילה וכשישלח האם ותלך לה לא תצטער בראות לקיחת הבנים, ועל הרוב יהיה סיבה להניח הכל, כי מה שהיה לוקח ברוב הפעמים אינו ראוי לאכילה. ואם אלו הצערים הנפשיים חסה תורה עליהם בבהמות ובעופות, כל שכן בבני אדם".

עם זאת, הבהיר הרמב"ם שאין המצוות הללו נועדו לשם רחמים על החיות עצמן, אחרת היה אלוקים אוסר את השחיטה (הלכות תפילה ט, ז), אלא שהמצוות הללו נועדו, בין יתר הטעמים, להקנות רחמים בנפש היהודי. כלומר: אכזריות מקורה בראיית בעל חיים שמצטער על ידך, וכגודל הבעת צערו, כך גודל מידת האכזריות שהפגיעה בו יוצרת אצל הפוגע. על פי היגיון דברים זה, אפשר להציע כי מתעוררת מידת אכזריות גדולה יותר לשחוט בעלי חיים אינטליגנטיים כגון כלבים וחתולים וחזירים ודולפינים, יותר מבעלי חיים חסרי-הבינה אותם התורה התירה לשחיטה ולאכילה כגון תרנגולות וכבשים ופרות.

נ.ב.

הרפורמים כופרים ב-י"ג עיקרי אמונה, כופרים בהלכות ומצוות מעשיות, לכן אינם זרם לגיטימי ביהדות. להבדיל הטמא מן הטהור, הרי שמותר לנסות להבין ולהציע טעמים למצוות מתוך סברה, כל עוד אינם להלכה ולא עוקרים הלכה (ראה רמב"ם בפירוש המשנה לסנהדרין י, ג).

בברכה,

דניאל בלס