יחס היהדות לצניעות ויופי האשה

שלום רב,
ראשית, אומר לכם תודה רבה על האפשרות לשאול.
שנית, למדתי במוסד חרדי, אני מעמיקה, קוראת, מחפשת, אבל למרות הכל עדיין לא מחודד לי היחס של היהדות לגבי אישה יפה.
אנשים טוענים שאני נראית טוב ואני מאוד אוהבת לטפח את עצמי,
ובאמת בתורה יש המון מקום ואף רצוי שאשה תהיה יפה: "אין אישה אלא ליופי" , "אישה נאה...מרחיבים דעתו של אדם" , "רבי אבא אמר: זו מטה מוצעת ואשה מקושטת לתלמידי חכמים". בנוסף, בתורה מסופר בהשתאות על נשים יפות שהיו כמו שרה, אסתר, ביהדות בהחלט נותנים מקום לנושא.

אך מצד שני מה שאני שומעת מהיום שנולדתי זה שיש חשיבות לצניעות, להסתיר את עצמי, וככל שאת צדיקה את מחמירה ונמנעת אפילו מתכשיטים מסוימים , איפור מסויים וכו, וזה מרגיש כאילו לא רוצים שנשתמש ביופי שלנו.
יש העונים את התשובה: כי אני צריכה להיות יפה לבעלי, אך תשובה זו איננה מספקת אותי. נשים צנועות מידי שמסתובבות עם הבעל שלהם בחוץ הן לא נשים שמספקות לגמרי את רצון הבעל לאישה יפה לצידו.

שאלתי היא: מה הכוונה להיות אישה יפה אם יופיה מוחבא עד נעלם? איך אפשר לדרוש מאישה להסתיר את היופי שלה, אם ככה אלוקים ברא אותי? עם הרצון להיות יפה תמיד?
דוגמה קטנה: אסור לפזר את השיער למרות שזה לא חשיפת גוף / אסור ללכת עם צבעים מסוימים של בגדים .
אשמח מאוד למענה, תודה ענקית!