מה לעשות עם נפילות בעבודת ה´?

שלום וברכה,

אתה שואל: "האם זה קורה לעוד אנשים עד שבטחונם בהשם עולה עוד ועוד?". רצוני לומר לך, שזה בהחלט קורה לכל האנשים, בין אם הם חוזרים בתשובה או חרדים מהבית.

שלמה המלך החכם מכל אדם כותב: "כִּי שֶׁבַע, יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם". לא נאמר "למרות ששבע יפול צדיק - הוא עדיין קם", אלא "כי שבע יפול צדיק וקם". כלומר, כך זה הסדר בעבודת ה' גם אצל הצדיק הגדול ביותר - ליפול ולקום, ליפול ולקום.

יתירה מכך אומרים חז"ל: "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם". הנפילות הן מביאות את האדם לעלייה בעבודת ה'. כיצד? כשאדם נופל, הוא מלא בכעס על היצר הרע שהפיל אותו, כמו שאתה מבטא רגש זה בשאלתך, ואז הוא גודר את עצמו, ומתרחק מהרע יותר ויותר.

ההרגשה שלך "אני לא יכול לסבול את עצמי", היא הרגשה לא נכונה, זו הדרך שעובר כל אדם בעבודת ה'. העיקר, לא להתייאש, המשך בעבודת ה' בכל הכח, תמשיך להלחם ותישמר מנפילות, ובסוף הדרך אתה תעמוד ונזר הניצחון על ראשך. "צוחק מי שצוחק אחרון".

אתה בעצמך כותב: "האמת שהנפילות שלי הרבה פחות מבעבר, אבל קשה לי". אז אתה כבר במצב של ניצחון, שאתה נופל פחות. תסתכל על הניצחונות שלך, הן יקרות מאד אצל הבורא יתברך, וזה יעודד אותך להמשיך בעבודת ה'.

לפניך מכתבו של הרב יצחק הוטנר זצ"ל (פחד יצחק, אגרות וכתבים, קכ"ח), קצת ארוך אבל כל מילה בסלע:

רעה חולה היא אצלנו, שכאשר מתעסקים אנו בצדדי השלימות של גדולינו, הננו מטפלים בסיכום האחרון של מעלתם. מספרים אנו על דרכי השלימות שלהם, בשעה שאנו מדלגים על המאבק הפנימי שהתחולל בנפשם. הרושם של שיחתנו על הגדולים מתקבל, כאילו יצאו מתחת יד היוצר בקומתם ובצביונם. הכל משוחחים, מתפעלים ומרימים על נס את טהרת הלשון של החפץ-חיים זצ"ל, אבל מי יודע מן כל המלחמות, המאבקים, המכשולים, הנפילות, והנסיגות לאחור שמצא החפץ חיים בדרך המלחמה שלו עם יצרו הרע, משל אחד מני אלף. ודי לנבון שכמותך לדון מן הפרט אל הכלל.
   
התוצאה מזה היא כשנער בעל רוח, בעל שאיפה, בעל תסיסה מוצא בעצמו מכשולים, נפילות, ירידות, הרי הוא דומה בעיניו כבלתי "שתול בית השם". שלפי דמיונות של נער זה להיות שתול בבית השם, פירושו הוא לשבת בשלוות הנפש, על נאות דשא של מי מנוחות, וליהנות מיצרו הטוב, כדרך שצדיקים נהנים מזיו השכינה, שעטרותיהם בראשיהם במסיבת גן-עדן. ולאידך גיסא, לא להיות מורגז מסערת היצר על דרך הכתוב "במתים חפשי".

אבל דע לך, חביבי, ששורש נשמתך הוא לא השלוה של היצר-הטוב, אלא דוקא מלחמתו של היצר-הטוב. ומכתבך היקר הנלבב מעיד כמאה עדים כי אכן לוחם נאמן אתה בצבאותיו של היצר-הטוב. באנגלית אומרים Lose a battle and win the war (הפסד בקרב, ותנצח מלחמה). בודאי שהנך נכשל ועומד להיות נכשל, (אין בזה משום פתיחת פה לשטן), ובכמה מערכות תפול שדוּד. אבל אני מבטיח לך שלאחר הפסד כל המערכות תצא מן המלחמה כשזר הנצחון על ראשך, והטרף החד מפרפר בין שיניך. Lose battles, but win wars.
   
החכם מכל אדם אמר "שבע יפול צדיק וקם", והטפשים חושבים כי כונתו בדרך רבותא. אף על פי ששבע יפול צדיק מכל מקום הוא קם. אבל החכמים יודעים היטב שהכונה היא שמהות הקימה של הצדיק היא דרך ה'שבע נפילות' שלו.

"וירא את כל אשר עשה והנה טוב מאד". [אמרו חז"ל במדרש] "'טוב' זה יצר טוב, 'מאד' זה יצר הרע". אהובי, הנני לוחץ אותך אל לבבי, ולוחש באזניך, כי אילו היה מכתבך מספר לי אודות המצוות ומעשים טובים שלך הייתי אומר כי זהו מכתב טוב. עכשיו שמכתבך מספר על דבר ירידות ונפילות ומכשולים, הנני אומר שקבלתי מכתב טוב מאד.

רוחך סוערת לקראת השאיפה להיות גדול. בבקשה ממך אל תצייר לעצמך גדולים שהם ויצרם הטוב בבחינת חד הוא. לעומת זאת, צייר בנפשך גדלותם של גדולי עולם, באותיות של מלחמה נוראה, על כל הנטיות השפלות והנמוכות. ובזמן שהנך מרגיש בקרבך סערת היצר, דע לך שבזה הנך מתדמה אל הגדולים, הרבה יותר מאשר בשעה שאתה נמצא במנוחה שלימה שאתה רוצה בה. דוקא באותם המקומות שהנך מוצא בעצמך הירידות הכי מרובות, דוקא באותם המקומות עומד הנך להיות כלי להצטיינות של כבוד שמים".

בהצלחה רבה,
מנשה בן פורת