למה היהודים אבלים כל כך הרבה?

שלום וברכה

א. למען הדיוק האבילות היא 33 יום של ימי העומר מינוס שש ימי חול המועד. וכן 22 יום של בין המצרים. זה פחות מחודשיים מדובר סה"כ ב48 יום.

ב. האמת שהיה ראוי כל השנה להתאבל על כל החורבנות שאירעו לעמינו ואין לנו במה לשמוח, עוד לא זכינו לגאולה, עוד לא נבנה בית המקדש ואסור לאדם למלאות פיו שחוק בעולם הזה וכבר אמרו בגמרא מסכת בבא בתרא דף ס עמוד ב'

ת"ר: כשחרב הבית בשניה, רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין {כלל}. נטפל להן ר' יהושע, אמר להן: בני, מפני מה אי אתם אוכלין בשר ואין אתם שותין יין? אמרו לו: נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי מזבח, ועכשיו בטל? נשתה יין שמנסכין על גבי המזבח, ועכשיו בטל? אמר להם: א"כ, לחם לא נאכל, שכבר בטלו מנחות! אפשר בפירות. פירות לא נאכל, שכבר בטלו בכורים! אפשר בפירות אחרים. מים לא נשתה, שכבר בטל ניסוך המים! שתקו. אמר להן: בני, בואו ואומר לכם: שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר - שכבר נגזרה גזרה, ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר - שאין גוזרין גזירה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה, דכתיב במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו, אלא כך אמרו חכמים:

לאחרי השואה האיומה שכילתה את רובה של יהדות אירופה, באו להציע לגדולי ישראל לקבוע יום מיוחד שבו יתענו ויזכירו את זכרם של הקדושים שנעקדו על קידוש השם, הם מיד הוציאו את ספר הקינות הנאמר בתשעה באב, וכך כתוב שם בקינה של המקונן רבינו קלונימוס [המתחלת 'מי יתן ראשי מים'] על קדושי אשפירה ורמיזא ומגנצא, להסביר למה לא קבעו יום תענית בסוף חודש אייר ובתחילת חודש סיון לזכר הרוגי הקהילות בגרמניה וצרפת במסעי הצלב, וזה לשונו:

''שִימוּ נָא עַל לְבַבְכֶם מִסְפֵּד מַר לְקָשְׁרָה, כִּי שְׁקוּלָה הַרִיגָתָם לְהִתְאַבֵּל וּלְהִתְעַפְּרָה, כִּשְׂרֵיפַת בֵּית אֶלוֹקֵינוּ הָאוּלָם וְהַבִּירָה, וְכִי אֵין לְהוֹסִיף מוֹעֵד שֶׁבֶר וְתַבְעֵרָה, וְאֵין לְהַקְדִים זוּלַת לְאַחְרָה, תַּחַת כֵּן הַיוֹם [תשעה באב] לִוְיָיִתי אָעִירָה''.

ופירוש הדברים: שלהיות שאין לקבוע שני ימים מרים בשנה, ויש לנו כבר יום הצער של תשעה באב, לכן אין להוסיף יום חדש אלא לכלול את הבכיה על צרות מסעי הצלב, בכלל הבכיה על חורבן בית המקדש, ואילו לעקור את יום תשעה באב ולקבוע במקומו את היום לזכר הרוגי הנצרות לא ראוי מכיון שיש כלל שלא מקדימים פורענות, ואמרו גדולי ישראל שכמו כן אין ראוי לקבוע יום מיוחד לזכר השואה הנוראה מכל מה שעברנו בהיסטוריה, אלא לכלול ולבכות על השואה ביום תשעה באב כמו על כל הצרות שהביאה הנצרות בכנפיה ברחמיה האכזריים.

גם רש''י בפירושו לדברי הימים [ב פרק לה פסוק כה] כותב דברים ברוח זה וזה לשונו: ''ויתנם לחוק - כשמזדמן להם שום צער ובכיה שהם מקוננים ובוכים על המאורע הם מזכירים זה הצער עמו, דוגמא בתשעה באב שמזכירים קינות על ההרוגים בגזירות שאירעו בימינו, כן יבכיון על מות יאשיהו''.

בהצלחה, בנימין שמואלי