הטבח בשבעה באוקטובר

שלום כבוד הרב, אני כמו רבים בעם מרגיש יאוש עמוק מאוד, צער עמוק מאוד וזעזוע גדול ביחס למלחמה ובמיוחד ביחס לטבח. הייתי במילואים והרחקתי עצמי כמה שאני יכול מהעצבות. אבל נתקלתי בה, וסביר להניח שאתקל בעוד הרבה. אני מיואש, אני עצוב כל כך על כל הילדים והילדות, הנערים והנערות, החיילים, האמהות וסבתות והאבות והמשפחות שנרצחו באכזריות, ושהיו חסרי אונים ברגעים האחרונים של החיים שלהם. חסרי אונים לחלוטין, חלקם נרצחו בעינויים, חלקם נשרפו בחיים, חלקם עדיין בשבי!!!!!!!!!!!!!! אני לא יודע איך לעכל את זה, איך אנחנו אמורים להמשיך הלאה אחרי הדבר הזה. איזה טעם יש לחיים אם כל רגע יכול להיגמר בטבח נוראי כמו זה. מה הטעם בכלל? תמיד חשבתי שהשואה היא אירוע קיצוני, שלא יחזור יותר. זה היה האירוע הכי קרוב לשואה שהדורות האחרונים חוו. מה עושים , מה לחשוב? המלחמה רחוקה מלהסתיים ונכונו לנו עוד מלחמות והרוגים. איזה טעם לחיים יש, אם אנחנו רק מחכים למותנו. תודה רבה כבוד הרב