האם אישה שאינה בתולה צריכה להודיע על כך לבעלה לפני החתונה?

שלום רב,

אם בעיקרון היית דתייה כל השנים, הרי בעלך לעתיד לא אמור להעלות בדעתו דבר כזה, ואת חייבת לספר לו מכמה טעמים כמבואר במקורות. כמובן שאין זה מדרכי הצניעות שאת בעצמך תספרי לו על כך, ומידע כזה צריך למסור דרך השדכנית וכיוצא בזה.

אולם אם בשנות בחרותך הייתה תקופה שלא שמרת תורה ומצוות, וידוע לו על כך, יתכן ואינך צריכה לספר, כי הוא יכול לשער זאת לבד, אלא אם כן הוא שואל במפורש, שאז צריך לומר לו את האמת.

באופן הראשון הנ"ל צריך ליידע את הבחור עוד בטרם סגירת השידוך. ובדרך כלל נכון לספר אחרי כמה פגישות כשרואים שזה רציני והכיוון חיובי. 

מקורות: יש דעות שיש לחוש בזה למקח טעות - יעויין שלחן ערוך אבן העזר (סימן סז סעיף ה), חלקת מחוקק ובית שמואל שם, ומה שהאריך בזה בשו"ת יביע אומר חלק ב' (חלק אבן העזר סימן ט).

אמנם הגרי"ש אלישיב זצ"ל בספרו קובץ תשובות חלק א' (סימן קנט) כתב שאין לחוש שכל החיים יחיו בלי קידושין, כי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, אולם משני טעמים אחרים צריכה להודיע לחתן: א. שהרי מן הדין אין לה כתובה, והכתובה שהוא כותב לה אין לזה ערך, נמצא שהם חיים בלי כתובה. ב. לפי מה שכתב הרמב"ם (הלכות מכירה פרק יח הלכה א) "אסור לרמות את בני אדם, היה יודע שיש בממכרו מום יודיעו ללוקח", ובקרית ספר כתב, "אסור לרמות, ונראה דהוי דאורייתא". ואין לך רמאות וגניבת דעת גדולה מזו, ובפרט שהמדובר הוא מחוג בני תורה שנפשם סולדת מזה. ע"ש. וכן כתב בשו"ת אגרות משה חלק אורח חיים חלק ד' (סימן קיח ד"ה ובדבר) שצריכה לספר לחתן. 

ובאיזה שלב צריכה לספר - בשו"ת אגרות משה (שם) כתב, שאינה צריכה להגיד לו בראייה והכרה דפעם ראשונה שעדיין לא ידוע אם ירצה בכלל השידוך וכו', ורק אחרי שיודעת שרוצה לישא אותה בבירור שכבר אמר לה ודיבר בדבר הנישואין צריכה לומר וכו'. ע"ש. ובשו"ת ישא יוסף חלק אבן העזר (סימן יג אות ד) הביא בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שהסכים שאפשר להימנע מלספר בתחילת השידוך, אבל בשלב מאוחר יותר לפני גמר השידוך חייבים לספר ואסור להעלים הדבר. ע"ש.

ומש"כ שאם הייתה תקופה שלא שמרת תורה ומצוות וכו', יעויין שו"ת תשובות והנהגות חלק א' (סימן שנט) וחלק ה' (סימן שמ).

בהצלחה רבה,

הלל מאירס