תחנון בחודש ניסן

אין עושים תענית בחֹדש ניסן, אין בו נפילת אפים ואין אומרים תחנון ולא 'אב הרחמים' בשבת בשחרית ולא 'צדקתך צדק' בשבת במנחה, בכל חדש ניסן, לפי שפשטה קדושה יתרה בכל החדש, וכל ימי החדש הם כיומי דפגרא:
הטעם שאין אומרים תחנון, מפני ששנים עשר הנשיאים הקריבו קרבנותיהם בחנוכת המזבח בי"ב ימים הראשונים של ניסן, וכל יום הקרבן היה יום טוב שלו; ואחר כך ערב פסח, ופסח עצמו, ואסרו חג, אם כן יצא רוב החדש בקדושה, ולפיכך עושין כולו קֹדש:

וכן כתוב במסכת סופרים: 'מנהג רבותינו שבמערב, להתענות שלשת ימי צום מרדכי ואסתר, פרודות, ולאחר פורים: שני וחמשי ושני:

ולמה אין מתענין אותן בחדש ניסן, מפני שבאחד בניסן הוקם המשכן, ושנים עשר נשיאים הקריבו קרבנם לשנים עשר יום, יום לכל שבט ושבט, וכל אחד היה עושה ביומו יום טוב; וכן לעתיד לבוא עתיד המקדש להבנות בניסן, לקיֵּם מה שנאמר (קהלת א): אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ:

לפיכך אין אומרין תחנונים כל ימי ניסן, ואין מתענין עד שיעבור ניסן, אלא הבכורות שמתענין בערב פסח, והצנועין בשביל המצה, כדי שיכָּנסו לפסח בתאוה' וכו':

'היוצא לשדות או לגנות בימי ניסן וראה אילנות פורחות וניצנים עולים, מברך: 'ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, שלא חסר בעולמו דבר וברא בו בריות טובות ואילנות טובים להנות בהם בני אדם'.

ודוקא באילני מאכל, אבל באילני סרק אינו מברך. ומפני שבניסן דרך האילנות שיוציאו פרחים, לכן העמידו ההלכה על ימי ניסן, אבל הוא הדין בשאר חדשי השנה, כשיראה פרחים באילנות, שיש לברך עליהם. ויש אומרים: אין מברכין ברכה זו, אלא בניסן:

יש אומרים שאין מברכין ברכה זו בשבת ולא ביום טוב, אלא בחול. ודוקא כשהוא רואה לפחות שני אילני מאכל לאחר שלש שנות ערלה:

ואין מברכין ברכה זו אלא פעם אחת בשנה בלבד.

אחד בניסן:
אחד בניסן שהוא ראש חֹדש, מעוטר בהרבה עטרות וגדול על כל שאר ימות השנה. כיון שהוא ראש לחֹדש שהוא ראשון לכל חדשי השנה, ובו בחר ה' לחנוכת המשכן והתחיל בו להשרות שכינתו בישראל, ובו ביום נאמרו שמונה פרשיות למשה, ובו יתחילו להקריב קרבנות מילואים בבית המקדש השלישי שיִּבָּנה במהרה בימינו, ככתוב בספר יחזקאל (פרק מה):
וכתב רבי צדוק הכהן מלובלין: נראה לי שכשאמרו 'בניסן עתידין להגאל' היינו בראש חדש ניסן, שאותו היום נטל עשר עטרות:

אמרו חכמים: 'אותו יום נטל עשר עטרות: ראשון למעשי בראשית (שהיה אחד בשבת), ראשון לנשיאים (שהקריב בו נחשון בן עמינדב לחנוכת המזבח), ראשון לכהונה (שאהרן הכהן התחיל בעבודה, ועד עכשָׁו היתה העבודה בבכורות), ראשון לעבודה (לסדר עבודות ציבור, תמידין וכו'), ראשון לירידת האש (וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ - ויקרא ט), ראשון לאכילת קדשים (בין המחיצות המקודשות; שקודם לכן היו הקדשים שהקריבו בבמות נאכלים בכל מקום), ראשון לשיכון שכינה (כדכתיב במשכן - שמות כה:
וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם), ראשון לברך את ישראל (ברכת כהנים, כדכתיב: וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם), ראשון לאיסור הבמות (אלא כל הקרבנות - לפתח אהל מועד), ראשון לחדשים':

נוהגים שבשלשה עשר הימים הראשונים של ניסן, קורין בנשיא השיָּך לאותו היום, מן החומש ולא מספר תורה; ויש נוהגים שקורין בספר תורה בציבור, ובלי ברכה, את נשיא היום השיָּך לאותו היום; בראש חֹדש - קרבנו של נחשון בן עמינדב למטה יהודה (בסדר נשׂא), ביום השני - קרבנו של נתנאל בן צוער נשיא יששכר, וכן בכל י"ב הימים - כל יום קרבנו מי"ב הנשיאים; וביום הי"ג קורין בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת, שפרשה זו נאמרה לכבודו של שבט לוי שאינו נמנה עם שאר השבטים, והוא חוץ למנין י"ב:

ומן הטעמים למנהג זה, לפי ששבטי יה מכוונים כנגד חדשי השנה והימים הראשונים של ניסן אף הם מכוונים כנגד החדשים הבאים לפיכך הקריבו בהם נשיאי השבטים כל נשיא ביומו, ובכך פתח שערי טהרה וברכה לכל החדש המיוחד לו. ובקריאת קרבנו מן הספר בציבור ביומו, מעוררים רושם מן הברכה הראשונה ומשפיעים שפע טוב לכל החדשים:
וזכי הראוּת שבין הצדיקים רואים בכל יום מן הימים האלה את המאורעות העתידים להתרחש בכל חדש המכוון נגד היום ההוא. אומרים עליו על צדיק גדול אחד שהיה כותב ברוח קדשו בימים אלה מה יהיה בחדשים הבאים כל יום והחדש המכוון כנגדו, ובאותה שנה שנתבקש בה לישיבה של מעלה, כתב רק עד יום חמשי בניסן, ונפטר לעולמו בחֹדש החמִשי שהוא חדש אב:

רבים נוהגים שלא לאכול מצה מראש חדש ניסן, כדי שיאכלו לתאבון מצה של מצוה: