דחוף קראית שמע

שלום וברכה

שמעתי פעם מהרב פינקוס זצ"ל:

כרב הקהילה באופקים ערכתי פעם סיור בגנים בעיר. במהלך הסיור שוחחתי עם אחת הגננות בנושא סדר-היום בגן. הצעתי שקודם כל יתפללו ואח"כ יאכלו, אבל הגננת טענה שישנם הורים שאין להם בבוקר זמן להושיב את הילדות לאכול, ולכן קודם כל צריכות הילדות לאכול ורק אח"כ להתפלל.

והנה בתחילה חשבתי שהיא צודקת, כי בעצם מה זה משנה מבחינה חינוכית באיזו שעה הן מתפללות - בשמונה וחצי או באחת-עשרה וחצי ?

אך לאחר מכן נמלכתי בדעתי והחלטתי שאין הצדק עמה.
למצות קריאת שמע יש זמן קבוע בתורה שרק בו ניתן לקיימה. ילדה שאומרת "שמע-ישראל" בשעה שמונה וחצי היא בעצם מקיימת מצות עשה דאורייתא של ק"ש. מה שאין כן אם היא קוראת קריאת שמע בשעה אחת-עשרה, אף שכעצם זוהי פעולה חינוכית מובהקת, אך ההבדל בין פעולה חינוכית של קריאת-שמע לבין קיום מצות עשה דאורייתא של ק "ש, הוא כהבדל שבין זריקת פצצת-אטום לבין זריקת אותה קופסא רק בלי האטום...

אותה ילדה שאמרה ק"ש בזמנה וקיימה בכך מצוות עשה מדאורייתא [אף שאיננה מחוייבת בכך], אחרי שלושים שנה בעלה בא הביתה ואומר לה מילה מעליבה, והיא שותקת ולא עונה לו. מהיכן יש לה את הכח העל-אנושי הזה לשתוק ? הכח הזה יכול להיות אפילו מאותה ק "ש שהיא קראה לפני שלושים שנה. היא קיבלה לתוך עצמה אש של בורא כל העולמים ע"י שהיא אמרה אז ק"ש ! מה שאין כן ק"ש שלא בזמנה שאינה אלא בגדר פעולה חינוכית חשובה, שעם כל החשיבות שלה, היא כאין וכאפס לעומת מצוה מן התורה!

בהצלחה - מנשה ישראל