בקשות אישיות בתפילה

שלום וברכה

ראוי להוסיף את התפילות האישיות בסוף התפילה. אולם לפי ההלכה מותר גם להוסיף לפני סיום כל ברכה מעניין הברכה.

ולגבי העניין השני, הרי שיש כאן חוסר ידיעה לגבי כל העניין של התפילה.

התפילה שלנו אל אבינו שבשמים, והדביקות והאפסיות שהאדם מרגיש בעת שהוא מתחנן מעומק הנפש לבורא עולם אמור להיות תכלית בפני עצמה, ולא משהו שאמור לספק לנו את הצרכים. הרגשת הדביקות היא מטרה עליונה בחיים שנרגיש הרגשה אמיתית של התבטלות לבורא כל.

ובכן, נתבונן, אדם מתפלל תפילות עבור הצלחה בטסט, ולבסוף לא נענה, נדמה לו שהתפילות הלכו לבטלה, שהרי התכלית שבגינה התפלל, קרי, הטסט, לא התקבל כמצופה. אבל האדם המבין יותר מבין כי התפילה איננה אמצעי להגיע לתכלית של הדבר הגשמי עליו הוא מתפלל, כי התפילה היא תכלית בפני עצמה. וכי יש לך זכות גדולה יותר מאשר להתקשר עם הקב"ה על ידי תפילה חמה?

הקדוש ברוך הוא מונע מאיתנו לפעמים שפע בכדי שנזדקק אליו ונתפלל על החוסר, כי אנו לא מבינים את התכלית האמיתית, ורק כשיש חוסר לאדם הוא מרגיש צורך להתפלל. וזוהי טעות איומה, כי תפילה ודביקות שהן תכליות חשובות מאוד, לא אמורות להיות רק אמצעים להשיג הצלחות כאלו ואחרות בעולם הזה.

יש כאן ויכוח יסודי בין המתפלל לבין הקב"ה כביכול. הקדוש ברוך הוא רואה בחסרונות הגשמיים אמצעים להביא את האדם לתפילה שהיא התכלית, ואילו האדם רואה את התפילות כאמצעי להשיג טסט ורישיון...

המאמין יודע מעל כל ספק שהכל מהקב"ה, בתפילתו הוא מבטא את התלות בבורא עולם, והמבחן אם הוא באמת מרגיש את עצמו תלוי לגמרי בבורא הוא בהנהגתו כשהוא לא נענה. אם הוא מפסיק להתפלל הרי שהוא מנתק את עצמו מהתלות, אבל אם הוא מאמין באמת הרי שהוא רואה את הטוב שבעיכוב, אם זה מצד שימשיך להתפלל, שזו תכלית שתביא אותו לשלימות יותר מההצלחה בטסט, ואם זה מצד חשבנות נוספים שיש להקב"ה על תפילות שלא נענות מכיון שהוא יודע שלאדם הזה טוב יותר שלא ישיג את מה שהוא מבקש. וזוהי מבחן שהרבה בני אדם נבחנים בתפילותיהם והנהגותיהם.

בהצלחה - מנשה ישראל