האם בימות המשיח נחיה לנצח?

שלום וברכה

כך כתב רבינו סעדיה גאון זצ"ל: "לגבי השאלה, הימותו אחר כן?  ואשיב, כי לא ימותו, אבל מעתיקים אותם מימות המשיח אל נעימות העולם הבא, ובזה אמרו רבותינו מתים שעתיד הקב"ה להחיותם שוב אינם חוזרים לעפרם ע"כ. וכן נראה מן הכתוב אלה לחיי עולם, ואלה לחרפות ולדראון עולם, כמו שעולם האחרון הוא לעולם ועד שהם כלים ונאבדים, כן עולם הראשון הוא שיהיו חיים לעולם ועד".

החיים לעולם, מפחידים רק אם הזקנה והשעמום ימשיכו להיות חלק מהמושגים. אבל שיעמום היא תכונה אנושית של העולם הזה. הקב"ה הוא כמובן מי שקובע האם האדם ישתעמם או לא, וממה האדם כמובן יהנה. ילד קטן נהנה ממשחקים פשוטים כמו רכבת מפלסטיק, ילד בוגר יותר יחפש אחרי אופניים ומשחקי מחשב, בחור צעיר עשוי להימשך לרכב מתכתי עם גלגלים ויופי חיצוני, גבר בוגר יותר עשוי לנסות לאסוף כמה שיותר ניירות הנקראים בשם "כסף", וכן הלאה וכן הלאה, עד שהאדם נפטר ועוזב את העולם הזה. כפי שקל לראות, הקב"ה קובע את הנסיונות של האדם (וגם למה האדם ימשך), ולכן רק הוא יתברך מסוגל לשים את האדם בגן-עדן אמיתי בו שיעמום וסבל אינם קיימים.

האמת היא שלא ניתן כלל להסביר מה זה "העולם הבא". הרמב"ם כותב שהנסיון שלנו להבין את העולם הבא הוא כמו הנסיון של דג להבין מהם חיים בלי מים.

אנשים שמתו מוות קליני מספרים שאת מה שהם ראו מחוץ לגופם - אי אפשר לתאר בכלל במילים וצורות גשמיות. אדם שהיה מחוץ לגופו לא יכול להסביר לך איך זה לחיות בלי גוף, הם אומרים שאי אפשר להסביר את היכולת לנוע ממקום למקום (הם הסבירו את הדבר כאילו הם היו נמצאים בכל מקום, ורק כאשר הם החליטו איפה ה"ישות" שלהם תהיה - הם כבר היו שם!), הם אמרו שאי אפשר להסביר את הראייה הבהירה והצלולה (הם מסבירים זאת בצורה משונה, שהם ראו הכל מכל כיוון-אפשרי בו זמנית, ועם זאת ריחפו למעלה), הם אומרים שאי אפשר להסביר את ההרגשה המיוחדת של "האור" מחוץ לגופם - הרגשת אושר וקירבה אדירים שאי אפשר לתאר במילים, ואחרים תיארו שהם הרגישו את ההיפך - בושה איומה על חטאיהם מול האור העצום (אותו רובם זיהו כאלוהים, אשר גם שאל רבים מהם האם הם מעוניינים לחזור לגוף או לעזוב את העולם הזה).

חכמינו לימדו אותנו שאי אפשר להסביר את העולם הבא, את החיים ללא גוף, את גן-עדן או הגהנום. אנו רק יודעים שגן-עדן זה מקום של שכר, וגהנום זה מקום של עונש. כל התיאורים בנביאים של גן-עדן והגהנום נועדו כדי להמחיש לאנשים בגוף בשר את היסורים והעונשים בעולם הבא (הם העונשים הקרובים ביותר לשכל האנושי - כמו אש הגהנום או מראות נפלאים בגן-עדן, כולם נאמרו בלשון אנושית כדי שנוכל להבינם - אך בעולם הבא זה יראה שונה לחלוטין מן המושגים החומריים המוכרים לנו מן העולם הזה). 

בעולם הבא, גם מושגים פשוטים כמו "זמן" ו"אני" יהיו שונים לחלוטין מן העולם הזה (היהדות מלמדת אותנו שהאדם מורכב למעשה מכמה חלקים רוחניים, אשר בעולם הבא גם נשפטים בנפרד. הנשמה היא החלק הרוחני ביותר של האדם, והוא רק עושה בה שימוש בעולם הזה). כך שלא שייך לשאול "האם ישעמם לי?" או "האם אני אהיה רעב?" או "מה עם המכונית שתמיד רציתי?" - כי הן שאלות של ילד קטן שלא יודע מהם חיים של אדם בוגר. אמרו חז"ל: "בעולם הבא אין לא אכילה ולא שתייה, ולא פרייה ולא רבייה, אלא צדיקים עומדים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה!". הרי לך שכל התיאורים הגשמיים שאנו מתארים את העולם הבא אינם חומריים כלל. לימדונו רבותינו ז"ל שבעולם הבא יש את כל מה שיש בעולם הזה - אך בצורה אחרת לגמרי, כלומר המהות שמאחורי החומר, וזה דבר שאי אפשר להסביר בכלל לאדם בעולם הזה.

בהצלחה - מנשה ישראל