למה באתי לעולם?

לכבוד השואל,

סליחה על האיחור בתשובה עקב רוב פניות לאתר.

ראיתי את שאלותיך החשובות.

והנה הספר שעונה על שאלותיך אלו באופן הכי ישיר הוא ספר "דעת תבונות" לרבי משה חיים לוצאטו ז"ל בתחילת הספר (סעיפים א-כח). עיקר כל הענין הזה תוכל לקרוא שם ביתר ביאור ואריכות.

ואני ארשום לך כאן בקיצור כמה ענינים היוצאים מדבריו, ומתוך הדברים תתברר התשובה לשאלתך בעזרת השם:

מקובל אצלינו שהטעם בבריאת העולם הוא משום שהקב"ה רוצה לתת את הטובה הכי גדולה לברואים שהוא ברא, וזה לא שייך אלא אם כן הברואים יקבלו את ההטבה הזאת ע"י עבודתם, כלומר, שיעשו משהו בשביל זה. כי אם יקבלו את כל הטובה הזו והם לא עבדו כלום כדי לקבל את זה, אלא הם כמו העניים והמסכנים שעומדים בפתח ואומרים בבקשה רחם עלינו ותן לנו משהו, אז אפילו אם יקבלו את המשהו, אחרי הכל הם ירגישו כמו "רחמנות" וכמו מסכנים.

ורצה הקב"ה שגם את ה"מסכנות" הזו הברואים לא ירגישו, ולכן ברא מקום כזה שנקרא "עולם" - מלשון "העלם" - מקום כזה שלא רואים אותו בבירור ואי אפשר להוכיח בשום אופן חותך לאף אחד שהקב"ה נמצא. ואומר לנו הקב"ה כביכול: "אני מבקש מכם שתגיעו לעולם הזה אשר נראה במבט ראשון כאלו שאני לא נמצא שם, ודוקא שם אתם תגלו לכל באי עולם שאני כן נמצא - וזהו ע"י שתשמרו את מה שאני מבקש מכם שתשמרו (התורה), ושתתחזקו באמונתכם שאני משגיח ומנהל את הכל גם שמה, וע"י שתעשו את רצוני זה - לגלות את מציאותי בתוך עולם שבו כבודי נסתר - עי"ז אתם ראויים לקבל שכר על עבודתכם זו."

ואז כאשר יקבלו הברואים את השכר על עבודתם (שבאמת הקב"ה היה חפץ לתת להם מלכתחילה) ירוויחו הברואים בצדק את השכר המגיע להם - לפי שהיה להם בחירה, לעשות או לא לעשות - ועל ידי שבחרו לעשות רצון השם, "מגיע להם" שכר ממנו יתברך. ואז באותו שכר שיקבלו, כבר לא ירגישו מסכנות; ונמצא שע"י בריאת העולם הזה וירידת הנשמות לתוכו לתקופה קצרה נשלמת רצון השם שהוא: לתת לברואים השכר והטובה הכי מושלמת שיכול להיות.

ואם כן היוצא מזה, שזהו בעצם ענין ה"עולם" שהקב"ה ברא: מקום שמכסה על מציאותו יתברך, ורק נגלה לנו לפעמים בזמנים מיוחדים ב"ידיעת הלב", כדי שנוכל בכוחות עצמינו לעמוד נגד ה"העלם" של כבודו יתברך ולהכריז בכל מעשינו - אני כן מאמין שהקב"ה כאן ורואה את הכל, ואע"פ שכבודו נסתר ואין אנו רואים אותו.

וממילא מובנת התשובה לשאלתך: כאן הוא מקום העבודה, כדי לזכות אח"כ לשכר נצחי של "הנאה שלמה" הבאה דוקא כשכר אחרי עבודתינו בעולם הזה. ולא שייך לזכות להנאה שלמה בלי לבוא לעולם הזה; כי בעצם הנשמה כבר היתה נהנית בדרגת גן עדן וכפי מציאותה שנבראת בה בתחילה וקודם ירידתה לעולם הזה - רק שאותה הנאה לא היתה הנאה שלמה, כיון שליווה אותה הרגשת המסכנות. וע"י שאנו כן באים לעולם הזה, אנו זוכים אח"כ להנאה שלמה - אשר למטרה כזו כן שוה ביאתינו לעולם הזה.

   ~~~

ואוסיף לך עוד פרט שאולי יעזור לך להבין יותר את הצד החיובי שבחיינו.

הנה אתה מזכיר מספר פעמים במכתבך ענין ה"סבל": "הרי שאני וכולם סובלים פה",  "שלא אסבול ולא אהנה", ועוד. ונראה לי, שבשינוי מבט קטן מצדך, תוכל להקל הרבה על כבדות הנושא הזה שאתה מציג בשאלתך.

כשאתה מדגיש בדבריך ענין ה"סבל", כוונתך לכל מה שעובר על בני האדם שאינו נוח. הנה "סבל" הוא בטוי הנהוג לבטא היום כאשר רוצים להגיד שמשהו אינו נוח למישהו; אבל אין זו ביטוי מדוייק. הביטוי היותר נכון כדי להגדיר מצב שמשהו אינו נוח בשביל מישהו הוא "יגיעה". אין המצב נוח, ולכן אני צריך "להתיגע".

ואם כן גם לגבי הגדרת המצב בעולם הזה, צריכים להשתמש בביטוי של "יגיעה" במקום "סבל". לא שכולם "סובלים" בעולם הזה - אלא כולם "יגיעים" בעולם הזה; לא ש"לא אסבול - בעולם הזה - ולא אהנה" , אלא כוונתך "שלא אתיגע - בעולם הזה - ולא אהנה".

וכיון שתתרגם את זה אחרת, כבר תוכל להבין הרבה יותר טוב את מה שכתב הרמח"ל הנז"ל - למה שכן דרוש יגיעה בחיינו בעולם הזה (לא סבל), ושזה כבר באמת כדאי בשביל ההנאה המושלמת שבאה אח"כ.

   ~~~

ואם אתה מרגיש שאתה באמת "סובל" בעולם הזה ולא רק מתיגע - אתה צריך לדעת שאין זה כונת הקב"ה. להיפך, הרי אתה רואה שיש מליוני הנאות בעולם שבראם השם, וא"כ בודאי אין כוונתו יתברך שאנחנו נסבול.

ואם כי נכון הדבר שישנם אנשים שבאמת סובלים ואין אנו מבינים למה [וזה כבר תלוי בשאלה אחרת של "מפני מה יש צדיק ורע לו?" - ולזה יש ג"כ תשובה ארוכה למה זה כך, אבל אין כאן מקומו], אמנם אלו הם המיעוט של אנשים בעולם. כי רוב האנשים בעולם אינם ממש סובלים, רק שהם נמצאים במצב של אי-נוחות, שזהו, בעצם, מצב של יגיעה. וכבר נתברר לך שהיגיעה בעולם הזה הוא דבר טוב.

ואם אתה מרגיש שאתה באמת מאלו ה"סובלים" ולא רק "מתיגעים", אם כן העצה היעוצה היינו שתנסה להבחין בתוך עצמך מאיפה נובע מקור הדבר ומהו הסיבה שגורם לך להרגיש סבל בחייך; וכיון שתמצא מה הוא, אז יש לך לנסות להשתחרר מאותה סיבה וגורם, כי אין רצונו של הקב"ה שאדם יבוא לעולם הזה רק לסבול.

וע"פ רוב הסיבה לסבל נובע מדברים התלויים בבחירת האדם - דהואיל ובחר ללכת באופן קיצוני בתחום מסויים בחייו, אז אח"כ הוא יכול לבוא לסבול מבחירתו ברע. אבל אם עושה הוא תשובה וחוזר לאיזון שבחייו [שזהו בעצם כל ענין התורה והמצוות, להדריך ואותנו וליעץ לנו האיך להגיע לאיזון הכללי בכל חלקי חיינו; וזהו גם בעצם "תשובה" - כאשר האדם חוזר לאיזון], אז אין צורך ותכלית לסבל כלל; ואפילו כאשר הקב"ה דורש מן האדם שיתיגע בכוחות עצמו, מ"מ הוא מזמין לו את כל הדברים הדרושים לו למלא ולספק את כל צרכיו הבסיסיים, ואין מקום כלל לסבל כשלעצמו בעולמו של הקב"ה.  

בברכה,

רב נחום