מה הטעם בריחוק בין בני הזוג גם לאחר לידה??

שלום וברכה

דין תורה שהיולדת טמאה לבעלה, משעת התחלת הלידה, למשך שבוע, ולפעמים שבועיים, חכמים הוסיפו לאסור כל עוד שלא פסק נזילת הדם המתעורר כתוצאה מהלידה.

טעם הפרשת היולדת מבעלה, מבאר החינוך, כי התורה תקפיד מאוד שלא תתגנה האשה על בעלה, כך שהאחווה ביניהם ישרור תמיד, ולא ישא הבעל את עיניו על נשים אחרות, ולפי שהאשה אחרי לידתה נמצאת במצב גופני ירוד הבין נותן התורה כי מגע פיזי בין בני הזוג לעת כזאת יכול לגרום לנתק נפשי, וזה יגרום שהאשה תתגנה על בעלה ולא תהיה אהובה עליו כבעבר, ולכן העדיף נותן התורה לעשות ביניהם נתק פיזי כדי שיתקיים ביניהם הקשר הנפשי.

כמובן שהחשש שתתגנה האשה על בעלה במצבה שאחרי הלידה, בא אך ורק כתוצאה ממגע פיזי, בה מתגלה המצב הגופני הירוד לפני בן הזוג, מה שאין כן קשר נפשי ורגשי בין הבעל ליולדת אין בכך משום לעורר ריחוק, ולכן כמובן שהבעל חייב בעת ההיא להיות בעל תומך ביתר שאת וביתר עוז.

אף חיבוק תומך, מכיון שמגע פיזי כל שהוא יכולה לעורר מעצם העניין גם תאוות בשרים, לכן אסרה תורה גם חיבוק מהסוג הזה, ביודעה ובהכירה שמחיבוק תומך בלבד לחיבוק עם כוונות נוספות הדרך קצרה, ונוכל לסמוך בעיניים עצומות על נותן התורה שבחר בשבילינו את הטוב ביותר.

זהו טעם אחד מהרבה למה שהפרישה התורה בין היולדת לבעלה.

בהצלחה – מנשה ישראל