למה צריכים לסגוד לאלוקים והאם אלוקים מתנהג ברוגז?

ואקוה שמכיון שתביני את דבריו, ממילא יובן התשובה לשאלתך.

     ~~~

מקובל אצלנו שהטעם בבריאת העולם הוא משום שהקב"ה רוצה לתת את הטובה הכי גדולה לברואים שהוא ברא, וזה לא שייך אלא אם כן הברואים יקבלו את ההטבה הזאת ע"י עבודתם, כלומר, שיעשו משהו בשביל זה. כי אם יקבלו את כל הטובה הזו והם לא עבדו כלום כדי לקבל את זה, אלא הם כמו העניים והמסכנים שעומדים בפתח ואומרים בבקשה רחם עלינו ותן לנו משהו, אז אפילו אם יקבלו את המשהו, אחרי הכל הם ירגישו כמו "רחמנות" וכמו מסכנים.

ורצה הקב"ה שגם את ה"מסכנות" הזו הברואים לא ירגישו, ולכן ברא מקום כזה שנקרא "עולם" - מלשון "העלם" - מקום כזה שלא רואים אותו בבירור ואי אפשר להוכיח בשום אופן חותך לאף אחד שהקב"ה נמצא. ואומר לנו הקב"ה כביכול: "אני מבקש מכם שתגיעו לעולם הזה אשר נראה במבט ראשון כאלו שאני לא נמצא שם, ודוקא שם אתם תגלו לכל באי עולם שאני כן נמצא - וזהו ע"י שתשמרו את מה שאני מבקש מכם שתשמרו (התורה), ותתחזקו באמונתכם שאני משגיח ומנהל את הכל גם שמה, וע"י שתעשו את רצוני זה - לגלות את מציאותי בתוך עולם שבו כבודי נסתר - עי"ז אתם ראויים לקבל שכר על עבודתכם זו."

ואז כאשר יקבלו הברואים את השכר על עבודתם (שבאמת הקב"ה היה חפץ לתת להם מלכתחילה) ירוויחו הברואים בצדק את השכר המגיע להם - לפי שהיה להם בחירה, לעשות או לא לעשות - ועל ידי שבחרו לעשות רצון השם, "מגיע להם" שכר ממנו יתברך. ואז באותו שכר שיקבלו, כבר לא ירגישו מסכנות; ונמצא שע"י בריאת העולם הזה וירידת הנשמות לתוכו לתקופה קצרה נשלמת רצון השם שהוא: לתת לברואים השכר והטובה הכי מושלמת שיכול להיות.

  ~~~

ואם כן היוצא מזה, שזהו בעצם ענין ה"עולם" שהקב"ה ברא: מקום שמכסה על מציאותו יתברך, ורק נגלה לנו לפעמים בזמנים מיוחדים ב"ידיעת הלב", כדי שנוכל בכוחות עצמינו לעמוד נגד ה"העלם" של כבודו יתברך ולהכריז בכל מעשינו - אני כן מאמין שהקב"ה כאן ורואה את הכל, ואע"פ שכבודו נסתר ואין אנו רואים אותו.

וא"כ התשובה לשאלתך היא: ברור שהקב"ה הוא רב חסד, חנון, ורחום וכו' ודוקא משום כך ברא עולם כזה לטובתינו - דהיינו כדי שנקבל את הטובה הכי גדולה שיכול להיות. ולכן דוקא ברא מקום כזה שנוכל "לעבוד" אותו כדי שכל הטובה שנקבל יהיה בדרך שכר ובלי שום בושה - וכמו שכתוב בדברי הרמח"ל ז"ל הנזכרים לעיל.

ומה שכתבת "ויפנה את כל מהוויו אליו ולעבודותו וגדולתו", אין הכונה בעבודת השם כדי להגדיל את הקב"ה בשביל שהוא "צריך" את זה ח"ו, וכמו שהיו אומרים על בשר ודם "כדי להגדיל את האגו שלו"; אלא הכונה כנזכר לעיל, שכל עבודתינו הוא רק לגלות שהקב"ה כן נמצא במקום שהוא לא נראה בגלוי, והואיל ואנו מגלים אותו, ממילא מתגלה מציאותו שהוא מקור כל ההויה והוא גדול מן הכל. אבל לא שהקב"ה צריך שאנו נסגוד לו ונאמר לו כמה גדול הוא, חס מלהזכיר.

ב. על נושא הסתר פנים,מהו העניין כאן בכלל?!מה אלוהים עושה עימנו "ברוגז"?הרי אנחנו אמורים ללמוד ממנו את מידת הסלחנות והויתור אז מדוע הוא מסתיר את פניו מעימנו ברגעים הקשים שלנו?!

תשובה: מבואר בספר דעת תבונות הנז"ל, שהסיבה להסתר פנים או להיפך הארת פנים, הכל תלוי במעשי האדם. אם האדם מתנהג בינו לבין הקב"ה בפתיחות והארת פנים, אז גם הקב"ה מתנהג אתו בהארת פנים. אבל אם האדם מסתיר את פניו מן השם, ומתנהג בדרך הסתרת פנים וכאלו שהקב"ה אינו נמצא ואינו רואה מה שהוא עושה, אז גם הקב"ה מתנהג עמו בצורה של הסתרת פנים.

ונמצאנו למדים, שכל ענין הסתר או הארת פנים אינו אלא שהקב"ה מראה לאדם האיך האדם עצמו מתנהג כלפי הלוקים. וכמו שאמר הבעל שם טוב ז"ל, כל השגחה שמגיע לאדם בעולם, אינו אלא מראה (האל"ף בקמץ) להראות לאדם עצמו האיך הם מעשיו של עצמו כלפי הקב"ה.

והתועלת בזה הוא מובן, שכאשר האדם רואה הסתרת פנים מאת השם, והוא יודע שכל מה שקורא בחיים זהו רק מראה של עצמו, אז הוא יודע שההתנהגות שלו כלפי השם אינה תואמת למה שהיא צריכה להיות, והשגחה זו בעצמה היא מה שמניע את האדם לתקן את מעשיו. משא"כ אם אף פעם לא היה הסתרת פנים, אז איך האדם ידע שיש לו משהו לתקן?

א"כ התשובה לשאלתך היא: שברור שאם אנחנו מפנים את תשומת לבנו להשם ולשמירת מצוותיו בהארת פנים מצידנו, אז יש לו את מדת הסלחנות ואת הויתור והוא ישנה את כל ההשגחה לטובה באופן מידית - אפילו אם כבר היתה מקודם איזו השגחה לא טובה. אבל אם אין אנו מקבלים את המסר לפנות את מעשינו חזרה אליו, אז נעשים הדברים יותר קשים במקביל למה שאנו מקשים את לבנו להשתנות אפילו מול כל סימני ההשגחה. אבל אין זה בא מצד "רוגז" או "רוע" של הקב"ה ח"ו כלל וכלל.

ואסיים בברכה שנזכה לתקן את מעשינו בימי הסתר פנים וממילא לזכות תמיד להארת פניו יתברך, במהרה בימינו, אמן.

בברכה,

רב נחום