אם השם היה נותן את התורה לאדם הראשון,האם היה נשאר בגן עדן?

לכבוד השואל,

סליחה על האיחור בתשובה עקב רוב פניות לאתר.

אנסה בעזרת השם לענות על שאלותך אחת לאחת.

1."אם ה´ היה נותן את התורה לאדם הראשון האם היה נשאר בגן עדן ?"

תשובה: כל מצוות התורה כלולים בב' מצוות: אנכי השם אלוקיך - כולל כל מצוות עשה; לא יהיה לך אלוקים אחרים - כולל כל מצוות לא תעשה [מקור: עיין פירוש הגר"א למשלי יד-ה - "אנכי ולא יהיה לך אלקים גו' שהן כלליות המ"ע ול"ת".]

והנה הקב"ה נתן ב' מצוות לאדם הראשון אשר ג"כ היו כוללים את כל המצוות. כתיב באדה"ר (בראשית ב' ט"ו) "ויניחהו בגן עדן (1)לעבדה ו(2)לשמרה" ואמרו ז"ל (זוה"ק ח"א כ"ז.) "ב(1)מצות עשה  ו(2)מצוות ל"ת". [המספרים הוספתי]

נמצא שכבר היה לאדם הראשון את כל התורה, דהיינו המצוות הכלולות בה, ובכל זאת הרי אנו לומדים שהואיל ולא עמד בנסיון, היה מוכרח לעזוב את גן-עדן. הרי עצם העובדה שקיבל את התורה לא שינתה לגבי השארתו בגן-עדן אם לא עמד בנסיון.

2."ומה היה קורה אם האדם היה אוכל מעץ החיים ?" 

תשובה:ראה מה שכתב בספר שיח שרפי קודש - פרשת בראשית:
"ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם". הרה"ח הרב"צ מאוסטראווע זצ"ל פירש הכתוב הנ"ל דלכאורה מהו החשש הגדול הזה. אולם הכונה בזה, דהנה אחר החטא לא הי' אפשר התיקון אלא בעונש מיתה של הגוף ונרקב בקבר, ועי"ז נתבטל הזוהמא ממנו; וכמ"ש דכל זמן שלא נרקב הגוף ליכא מנוחה להנשמה. ולזה אמר הכתוב "ועתה פן ישלח ידו וכו' וחי לעולם" וכו' ולא יתוקן החטא ח"ו [כי שוב לא יוכל הגוף ליפרד מן הנשמה]; ולזה וישלחהו וכו' עכ"ל.

הרי למדנו שע"י האכילה מעץ החיים כבר נקבעת קשר של הגוף עם הנשמה עד שכבר לא יתפרדו אחד מן השני.

3."ובעצם מה המשמעות של עץ החיים שה´ לא אסר לאדם לאכול אלא רק אחרי שהאדם אכל מעץ הדעת ?"

תשובה: ראה מה שכתב בספר שם משמואל (פרשת ויחי - שנת תרע"ב):
"ובזה יובן הפסוק: ועתה פן ישלח ידו ואכל מעץ החיים וחי לעולם - וכפי משמעות הכתוב קודם שאכל מעץ הדעת  טוב ורע לא נאסר בעץ החיים.

"היינו כי בעוד הי' ישר כאשר עשהו השי"ת, אם הי' אוכל מעץ החיים הי' קונה טבע עץ החיים שלא ישתנה ולא יתהפך לעלמין - כמו שבאכלו מעץ הדעת קנה טבע עץ הדעת טוב ורע - בודאי כן הי' באכלו מעץ החיים והי' נשאר לעולם ישר.

"אך כאשר אכל מעץ הדעת טוב ורע  וקנה טבע השינוי, אם הי' אוכל אח"כ מעץ החיים  והי' נקנה בו גם הטבע לבלי להשתנות ממהותו, הי' נשאר לעולם במהותו זה - להתהפך מטוב לרע ומרע לטוב. וזהו הפירוש ואכל וחי לעולם, היינו [שהי' נשאר] במהותו זה."

וממילא מובן למה היה מותר לאדם הראשון לאכול מן העץ בהתחלה ולמה נאסר עליו לאכול ממנו לאחר החטא.

4. "והאם האדם כביכול קילקל את התוכנית של ה´ .שכתוב שה´ התנחם שברא את האדם בארץ ולא למעלה ?"

תשובה: שאלתך ככל הנראה מתיחסת לפסוק : "וינחם השם כי עשה את האדם בארץ" וגו' (בראשית ו-ו). אמנם אין פירושו של "וינחם" כאן לשון חרטה אלא לשון נחמה.

ראה מה שכתוב במדרש רבה פרק כ"ז, וזה לשונו: רבי נחמיה אמר [פירוש הפסוק הוא ככה], מתנחם אני שבראתי אותו מלמטה, שאילו בראתי אותו מלמעלה, כשם שהמריד את התחתונים כך היה ממריד את העליונים, עד כאן לשונו.

הרי שהכונה להיפך; לא ש"קלקל" אדם הראשון את תכנית הקב"ה ח"ו, אלא עוד חיזק אותו; כי ע"י טעותו נתברר שהסברה והחשש שכביכול משום כך הקב"ה ברא את האדם בארץ מלכתחילה, היתה נכונה.

5.וגם לפי מה שאני מבין שלה´ היה רצון להטיב לכן ברא את האדם ונתן לו את התורה והמצוות שיעמוד בנסיונות ויקבל את ההטבות שה´ רוצה לתת ולמלות כביכול את רצונו .אז למה אסר ה´ על האדם לאכול מעץ הדעת שזה טוב ורע שבא לתת בחירה לאדם .כי הרי זה עצם התכלית  היצירה שה´ יצר לבחור בן טוב ולרע שנמצא בתורה ?"

תשובה: שאלה טובה שאלת.

ומה שאתה צריך לדעת, שכבר היה לאדם הראשון את שלמות  האפשרות של בחירה בין טוב לרע עוד קודם אכילתו מעץ הדעת - ואפילו בלי שום תוספת יתר של רע שהגיע לעולם מצד עץ הדעת טוב ורע. כי כבר  בנסיונו היחיד הזה, היה כלול גם הטוב וגם הרע - אם לשמוע בקול השם ולא לאכול (טוב) או שלא לשמוע בקול השם ולאכול (רע) - ואם היה בוחר בטוב ועומד בנסיון, בזה לבד היה זכאי לכל השכר המעותד בשבילו ובזה לבד כבר היה מספיק להשלים את כל תכליתו ואת תכלית כל העולם - כיון שבחר להימנע מן האפשרות הרע שנכלל בנסיון. וכיון שבחר ברע ואכל - עי"ז ניתוסף תוספת של רע בכל הבריאה שהגיע מצד הרע שבעץ הדעת, ועי"ז נעשו הנסיונות לבחירת הטוב עוד יותר קשים. אבל אפילו לפני עירבוב תוספת הרע הזה, היה מספיק "רע" בעולם (שהיא עצם האפשרות לבחור שלא לשמוע בקול השם) כדי לגרום לשכר המעותד לאדם אילו כן היה עומד בנסיון, ולהשלים את תכלית הבריאה; ולא היה צריך דוקא לאכול מעץ הדעת בכדי להמציא את האפשרות של רע בעולם.

 בברכה,

רב נחום