נדר.

שלום וברכה

הנודר להימנע מאוכל או דבר מסויים, וכן הנשבע לעשות או לא לעשות משהו מסויים, חייב מן התורה לשמור מוצא פיו. ועונש הנודר או הנשבע ואינו מקיים חמור מאוד, וגורם רעה לעצמו ולאשתו, לבניו ולבנותיו.

וגם כשרוצה לקיים נדרו ושבועתו, מורים חז"ל שמאוד מאוד ראוי להימנע מלנדור או להישבע. ולפי המבואר בספרי הקבלה מיד בשעת הנדר נברא מלאך הנהפך להיות מזיק אם הנדר לא קויים כהלכה.

ואמרו חז"ל (ספרי מטות קנג) עוד בלשונם הכולל סוד מסודות הקבלה: "מה בין שבועות לנדרים, שבועה כנשבע במלך עצמו, נדרים כנודר בחיי המלך עיקרו של מלך, ולפיכך חמור הנדר יותר מן השבועה, זכר לדבר חי ה' וחי נפשך (מלכים ב ב, ב), חי ה' זהו המלך עצמו והוא השבועה וחי נפשך זהו חיי המלך והוא הנדר".

וגם כשנשבע או נודר שלא בשם ה', הנדר והשבועה חלים כאילו הן בשם ה'.

ויש מי שסובר במסכת נדרים, שאפשר להתיר נדר לאדם בפתח חרטה בנוסח הזה: "אילו היית יודע כשנדרת שהיית מיקל בכבוד הקב"ה, שהוא כנודר במלך עצמו כלום היית נודר?".

אולם להלכה אין פותחין בחרטה בנוסח זה, מחשש שמא לא יתחרט על אף חומר העניין, אבל יתבייש להגיד שאינו מתחרט, וישקר בחרטתו. וכנפסק בשולחן ערוך:

"אין פותחין בכבוד המקום לומר: אלו היית יודע שהיית מיקל בכבוד המקום, שהנודר הוא כאילו נודר בחיי המלך, או שיאמר לו: אילו היית יודע שהנודר רע בעיני המקום, שאין אדם חצוף לומר שלא היה נמנע בשביל כך, והוא אומר שהיה נמנע, אפילו אם אינו אמת, ונמצא שאין הנדר נעקר מעיקרו".

ולכן, אסור גם להגיד למי שהוא אחר שינדור או ישבע, ויש בזה משום לפני עיוור לא תתן מכשול, [על כל פנים מדרבנן].

בהצלחה - מנשה ישראל