הסבר למדרש

שלום, קראתי בספר "אביתנו" שאדם הראשון אמר לקב"ה שלפני שהוא אכל מעץ הדעת הק"בה גזר מות לעולם שנאמר- "אדם כי ימות באוהל" או משהו כזה.המדרש אומר בשם אדם שהקב"ה "העליל" עליו וכך סיבב מיתה לעולם על ידו. בנוסף המדרש ממשיך ואומר- נורא עלילה על בני אדם, כביכול מצדיק את הטענה של אדם הראשון. ופה זה מסתיים- לא נותן את ההמשך. רציתי לשאול הסבר לזה, כי אז לא היתה אפשרות כל שהיא שלא יהיה מוות בעולם תודה והתירוץ לקרב אל השכל הוא בקיצור נמרץ כך, כאשר אנו סוקרים ארוע מסוים בהיסטוריה, אין ידיעתנו אודות ההתרחשות מגבילה באופן כל שהוא את בחירתם החופשית של משתתפי הארוע. הם בחרו לנהוג כפי שבחרו מתוך חירות גמורה. כי אנו רק מודעים אחרי מעשה לבחירתם. אנו כיצורי אנוש איננו יכולים לדעת את העתיד, לכן תיאורטית אילו היינו צופים מראש מה מישהו יעשה בעתיד בסיטואציה מסוימת, הרי זה מפני שלאדם זה יש אפשרות אחת בלבד במצב הנתון. מילים אחרות: ידיעתו של אדם אחד על מעשיו של אדם שני מוציאה מכלל אפשרות הגיונית את בחירתו החופשית המלאה של האדם השני. אולם, מהותו של אלוקים שונה מזו של בן אנוש -שוני שמפקיע את הסתירה בין ידיעה מראש ובין בחירה חופשית. שאף ש`ידיעת האדם` סותרת את הבחירה, לא כן `ידיעתו של הקב"ה`. מפני שאלוקים קיים מחוץ לזמן. לגביו, ההווה והעתיד קיימים תמיד בו זמנית. לכן, אלוקים יכול תמיד "להביט לאחור" על בחירתינו בלא להשפיע עליהן. אפילו את בחירות העתיד יכול אלוקים לסקור במבט לאחור- מפני שהעבר-ההווה -והעתיד, כל אלה קיימים סימולטנית לפני השם. הכל מתרחש באותה נקודת זמן כל רגע. הדבר קשה לתפיסה בשכלנו, אך על כגון זה נאמר כי לא יראני האדם וחי, ידיעתו של הקב"ה זהו הקב"ה בעצמו, זה לא ידיעה מחוץ לעצם כמו שהידיעה קיימת אצל האדם. הרמב"ם (פ"ב מהלכות תשובה) שהידיעה של הקב"ה אינו כידיעה של בני האדם, ואף שאילו תיתכן ידיעה ברורה של אדם את העתיד הרי שלא תיתכן יותר כוח של בחירה, ידיעת הקב"ה אינו כך, וככתוב כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולפי שידיעתו של הקב"ה הוא דבר אחד עם מציאותו, והוא הדיעה והוא הידיעה, ואין הידיעה חוץ ממנו, הרי שכשם שאין לנו שום מושג במציאותו כך אין לנו שום מושג בידיעתו, ולשער מהו בדיוק הידיעה שלו, שאילו היינו משיגים את ידיעתו, הרי השגנו גם אותו שהוא וידיעתו אחד, ומכיוון שאי אפשר להשיג אותו וכנדרש מהכתוב כי לא יראני האדם וחי, כך אי אפשר לנו להשיג את ידיעתו מהו. ובזוהר הק` דיברו בענין הזה, ומסקנת הדברים שם הוא כפי המבואר ברמב"ם, ומבואר שם עוד, כי הידיעה והבחירה אינן באותו מקום, ואכן במקום שיש שם התגלות הידיעה אין בחירה, וזהו סוד עמוק מסודות הקבלה. וכל זה ביאר הרשב"א במילים קצרות בספרו מנחת קנאות (פרק טו): "אע"פ שהכל גלוי וידוע לפניו, טבע האפשר במקומו מונח, ואין ידיעתו יתברך מחייב האדם לעשות אחד משני האפשריים, אלא הבחירה בידו כמו שאמר הכתוב, ראה נתתי לפניך וגו` ובחרת בחיים, וזהו פירוש הכל צפוי והרשות נתונה, ואע"פ שהענין הזה ישיגוהו קושיות וספיקות, הוא לפי דעתינו הקצרה, אבל העיקר האמיתי והיסוד שהכל תלוי בו, הוא הנודע אצלינו מפי הגבורה, והנבואה האמיתית, אשר גילתה לנו דברים שאין בכוח השכל להשיגם כי השם ית` יודע הכל ומשגיח בכל והבחירה ביד האדם להיות צדיק או רשע". על הטעם שה` ברא אותנו בשכל המוגבל לקלוט כל כך את התירוץ לסתירה לכאורה, ביאר הבני יששכר ע"פ הנאמר בחובת הלבבות (שער עבודת האלוקים פ"ח) וזה תוכן דבריו, כיון דהידיעה ובחירה שניהם מוכרחים על פי התורה, ושכל האדם אי אפשר לו להשיג מציאות שניהם, הנה אנחנו מחויבים להאמין אמונת אומן בשניהם, ואם רץ לבך למה לא הודיע השם יתברך בשכלינו להתבונן אמיתיות ב` העניינים בשכל אנושי, תשיב אל לבך הלא נתאמת לנו שהשם יתברך הוא טוב ומטיב, וכל מה שהוא לטובתינו הוא מטיב לנו, ואילו היה יודע השם יתברך שהמושכל הזה הוא לטובתינו, היה מודיע לנו, אלא על כרחך החכמה העליונה כביכול הוא שאין המושכל הזה לטובתינו, ולפיכך לא הודיע לנו השם יתברך המושכל הזה, רק להאמין כל זה על פי אמונת התורה, עד כאן תוכן דברי החסיד הקדוש הנ"ל. וכתב הבני יששכר שבכך שאנו מאמינים לב´ הדברים הנראים כסותרים אנו עושים צדקה עם הקב"ה מה שאין בדר"כ באפשרות כי אם צדקת מה תתן לו, ומי הקדימני ואשלם, וזה הדבר היחידי שאנו עושים כביכול צדקה עם הקב"ה, ובכך אנו מבקשים שהקב"ה יתנהג עמנו מכ"מ ויעשה אף עמנו צדקה וחסד לפנים משורת הדין, ועל כגון זה נאמר והאמין בה` ויחשבה לו צדקה, כאילו עשה עמו צדקה כביכול, ואם כן בדין ובמשפט הוא שהשם יתברך יעשה עמנו גם כן צדקה, ומתנת חנם יעשה אפילו הרבו לפשוע ח"ו, הרי שלך לפניך כמה מעלות טובות למקום עלינו מה שהעלים מאתנו השכל הזה. ובזה ביאר באופן נפלא הפלא ופלא, נוסח הוידוי שתקנו אנשי כנסת הגדולה והוא סרנו ממצותך וממשפטיך הטובים וכו`, ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו, מה נאמר לפניך וכו` הלא כל הנסתרות והנגלות אתה יודע, אתה יודע רזי עולם וכו` אין דבר נעלם ממך וכו`, ובכן יהי רצון מלפניך וכו` שתמחול ותסלח ותכפר וכו`. והנה יש להתבונן ענין הנוסח אתה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי אין דבר נעלם ממך וכו`, ובכן יהי רצון מלפניך שתמחול וכו`, האיך תלוי זה בזה לומר רבש"ע הלא אתה יודע רזי עולם וכו`, על כן תמחול ותסלח וכו`. אבל לפי דברינו יומתק הענין בטוב טעם, אחר אמירתינו הוידוי בפרטות, הנה אומרים סרנו ממצותיך וכו` (בבחירתינו לרע), ואתה צדיק על כל הבא עלינו (כי ידיעתך לא הכריחה אותנו) כי אמת עשית ואנחנו הרשענו (בבחירה), והנה מי שאינו נכנס עמנו באמונה, הנה יחקור על הענין ויוכל ליקח לו זה לטענה לפטור את עצמו מן הדין, באמור הלא הכל גלוי לפניו ית` מבראשית ואנחנו מה עשינו. אבל אנחנו בני אל חי חלילה לנו להוציא זה מפינו, מאמינים אנחנו בתורה המתאמתת לנו ידיעה ובחירה, רק זאת הוא לנו לטענה כיון שאנחנו מאמינים כל זה על פי התורה (הגם שהשכל אנושי מנגד), הנה נקראים אנחנו בני תורה, על כן לך י"י הסליחה. וזהו שאומרים מה נאמר לפניך וכו` ומה נספר לפניך וכו`, כי חלילה לומר לפניך זאת לטענה הלא כל הנסתרות והנגלות אתה יודע, ואילולי ח"ו לא היינו מאמינים בתורה, בודאי היינו יכולים לומר כן, רק אנחנו מאמינים על פי התורה אשר אתה צדיק על כל הבא עלינו, כי אמת עשית ואנחנו הרשענו (בבחירתינו). וגם אתה יודע רזי עולם וכו`, ומאמינים אנחנו גם כן בידיעה, וכיון שכן הוא, אם כן אמונתינו הוא רק על פי התורה אם כן בני תורה אנחנו, ובכן בעבור זה יהי רצון מלפניך שתמחול ותסלח וכו`, כהבטחתך אשר התורה (שהוא למעלה מן השכל) תמליץ טוב בעדינו שלא להתנהג עמנו במשפט אשר הוא כפי השכל (היינו בערכינו בעולם הזה), רק בחסד ורחמים שהוא למעלה מן השכל, ואתה תבין. ומכיון שעניין יסודי זה נלמד מפרשתינו התחילה תורה זאת חוקת התורה כי היא דבר שאינו מושג בשכל, רק חוקה היא להאמין על פי התורה, והנה הוא חקת התורה אבן פנה לכל התורה כולה.