הודיה להשם

שלום לכם, שאלתי אולי קצת חצופה אך מאוד חשובה לי להבנה. למה אנחנו מודים להשם על חסדים שעושה עימנו? כאשר אנו מודים לאדם , הרי שאנו מודים מכיוון שהייתה לו בחירה בין לעשות לבין לא לעשות והוא בחר לעשות. כמו כן , ההודייה לאדם היא גם כדי שיבין שטוב לי ככה , ושיעשה כך בהמשך. ברגע שאני מודה להשם אין כאן סוג של האנשה? שהרי השם יודע בדיוק מה אני צריך. אין לי בעייה להודות - מהמשמעות של להודות בעובדה שהשם הביא לי חסד. הבעייה שלי היא להודות על דבר שניתן לי. שהרי אם ניתן לי , הרי הוא מגיע לי כי השם שופט צדק ומביא לכל אדם את המגיע לו. באותה מידה למה כל הזמן לברך על כל מיני דברים שהשם עשה? אני מבין שזה בא להזכיר כי השם הוא זה שעושה ומביא לי, אך אין כאן משום הטעייה והאנשה? המון תודה