בטחון בהשם והשתדלות

שלום כבוד הרב. מה בדיוק האיזון הנכון בין השתדלות לביטחון בקב"ה? האם יש איזו נוסחה, איזה מדד בשביל לדעת כמה להשתדל? מפריע לי: אני שומע בטחון בהשם מצד אחד, ומצד שני להשתדל כדרך כל הארץ ואני לא יודע בדיוק מה הגבול, מה הדרך הנכונה שיבור לו האדם? אודה לרב אם יוכל לתת לי תשובה מדויקת שאוכל ללמוד ממנה וליישם בחיי, הלכה למעשה. דוגמה מחיי: למשל לקראת מבחן (בלימודי חול), כמה עלי ללמוד? כמה להשקיע? (בהנחה שמטרתי היא ציון מסוים). איך לחלק את הזמן בין התכוננות למבחן לבין לימוד תורה בשאר הזמן? מצד אחד לא צריך ללמוד למבחן יותר מדי. הרי בכל זאת, התכוננות רבה לא תבטיח את הציון המיוחל, שהרי זה ביד הקב"ה, ואם אנצל את שאר הזמן ללימוד תורה ואבטח בה´ הוא יעזור. שהכל בידי שמים. מצד שני אם אלמד מעט מדי, לפי הבנתי זה נחשב ל"מסתמך על הנס". ומי שנעשה לו נס מנקים לו מזכויותיו. תשובה כגון: "צריך להתכונן ב´רמה סבירה´ " לא כל כך עוזרת, שהרי "רמה סבירה" זה ביטוי לא כל כך מוגדר. ככל שתתכונן יותר כך תרגיש מוכן יותר ויגדלו סיכוייך להצליח, ואתה לא יכול לדעת אם למדת מספיק- תמיד יש מה לשפר בהבנת החומר. איפה צריך לעצור בלמידה למבחן? באיזה "רמה של מוכנות" (למרות שזה לא מוגדר)? איך לחלק את הזמן? אודה לרב על תשובה מדוייקת ומפורטת שתעזור לי. תודה רבה!