שם חתן כמו שם האב

שלום וברכה

אלו הן ההוראות בעניני זיווגים - עליהם ציווה רבינו יהודה החסיד בצוואתו.
א. "לא ישא אדם בת אחיו או בת אחותו, ואם נעשה אולי יש תקוה, אבל יש ספק".
ב. "לא ישא אדם אשה ששמה כשם אמו, או שמו כשם חמיו, ואם נשאה, ישנה שם האחד, אז יש תקוה".
ג. "שני בני אדם ששמותיהם שוים לא יזדווגו יחד בילדיהם, וזה ספק אם לזרעו או לכל אדם".
ד. "ולא ישאו שני אחים לשתי אחיות".
ה. "לא ישאו שני אחים אשה ובתה, ולא ינשאו ב' אחיות לאב ובנו".

וכתב הגאון רבי חיים פאלאג'י זצ"ל בספרו תוכחת חיים (פרשת בראשית דף מז) בזה הלשון: "ויזהר מאד בצוואת רבי יהודה החסיד בענין הנשואין לשמור מאד ולעשות", וכן עומד ומזהיר שם (פרשת במדבר דף ק אות ה) וזה לשונו: "אל תהי מיקל בצוואת רבי יהודה החסיד בשום צד, שרוב שמתו בשנת ה' תקצ"ב ובשנת ה' תקצ"ז היו ממה שעברו על הצוואות".

והחמור מכל האזהרות הנ"ל היא שם זהה לכלה ולחמות. ורבים מהפוסקים לא הקפידו על כלל האזהרות חוץ מזו.

הטעמים לצוואה שלא ישא אדם אשה כשם אמו - כלה וחמותה:

1. הגאון רבי יצחק פאלאג'י זצ"ל בספרו יפה ללב (ח"ד אבן העזר סימן סב אות יא) כתב בזה דברים ברורים וזה לשונו: "סודו ידוע ופשוט הוא, מפני מראית העין כי יפול בו עין הרע, ועיין בספר ברית עולם [להגאון החיד"א זצ"ל] על ספר החסידים (סימן תעז) כי משם אתה למד גם כן שכל דברי הרב רבי יהודה החסיד ואת אותותיו מאזהרותיו וצוואותיו הם משום עין הרע, שבא על דברת בני האדם, ועל זה תיקנו לנו רז"ל (ירושלמי ברכות פרק ד הלכה ב תפילת רבי ינאי) להתפלל בכל יום 'ואל תעשינו שיחה בפי הבריות', כמו שכתב רבי יעקב בעל הטורים (אורח חיים סימן קלא) עיין שם, שהוא אפילו לטוב משום עין הרע וכו', וטעמא טעים דהכל הוא משום עין הרע שהם מוזכרים [כאחד] בכתובה ובבית הכנסת ובמי שבירך" וכו'.

2. ויש שכתבו טעם אחד לדבר, לפי שמהלכות כיבוד אב ואם הוא שאסור לקרוא לאביו ולאמו בשמם, וגם לאנשים אחרים ששמם כשם הוריו אין לקרותם בשמם [אם הוא שם שאינו רגיל], וכנפסק בשלחן ערוך יורה דעה (סימן רמ סעיף ב), ולכן אם יקח אשה ששמה כשם אמו, נמצא שכל ימיו יהיה מנוע מלקרותה בשמה מאחר ששמה כשם אמו, ולפי שקשה ליזהר בזה לכן יש למנוע מליקח אשה ששמה שוה לשם אמו. וכיוצא בזה הטעם לענין שלא יקח אדם אשה ששם אביה כשמו, מאחר שאשתו לא תוכל לקרוא לבעלה - ששמו כשם אביה - בשמו, ומסתמא לא תוכל לעמוד בזה. וכך כתב בקיצור הגאון רבי יוסף חיים זצ"ל מבגדד בספרו בן איש חי (הלכות שנה ראשונה - פרשת שופטים אות כח) שהטעם הוא מפני הכבוד.

וכיוצא בזה כתב הגאון רבי אליהו קלאצקי זצ"ל בספרו אבן הראשה (סימן לא) שכשתקרא האשה לבעלה בשמו יחשוב אביה שקראה לו ויש בזה פגיעה בכבודו, וכן יחשבו העומדים שם ויחשדוה שהיא מזלזלת בכבוד אביה שהיא קוראת לאביה בשמו.

ולפי טעם זה כתב בספר דבר אליהו (סימן לז) שלכן אם יקבל עליו החתן באיסור שלא יקרא את אשתו [ששמה כשם אמו] בשמה כל ימי חייו יש להתיר, וכן כתב בשו"ת רבי אליהו גוטמאכר זצ"ל (אבן העזר סימן ו) שבאם ישאו אשה ששמה כשם אמו, או שמו כשם אביה, יש להודיעם שלא יקראו זה לזה בשמם בפני ההורים, וסיים שכן עשה מעשה להקל בנשואי בנו שהיה שמו שוה לשם חמיו, והודיע לכלתו שלא תקרא לבעלה בשמו בעת שאביה נוכח שם.

3. הגאון רבי שמעון פאללאק זצ"ל אב"ד יעמרינג האריך לבאר בספרו שם משמעון (אבן העזר סימן ו) טעם על פי הקבלה וז"ל: "או יש לומר בטעם הדבר על פי מה שכתבו המקובלים שעיקר החיות והנפש אשר באדם הוא בשמו כמו שכתוב (בראשית ב יט): 'אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו', ועיין בדב"ל (מע"ש אות כ) והדברים עתיקים, אין כאן מקומו להאריך, ולפי זה אם אנו רואים שני בני אדם ששמותיהם שווים על כן צריך לומר שנשמתן משורש אחד וממילא הוי כאיש אחד, ושפיר יש קפידא שלא יתחתנו זה בזה, משום שנראה כאילו פוגעין בערוה של אחוה או אמו או בתו, וכדומה", וראה עוד מה שנתן עוד טעם לשבח על פי הקבלה. 

לעומת הנ"ל יש מגדולי הפוסקים שנטו להקל בכל עניני הצוואה על פי הכלל הנאמר בגמרא (פסחים קי ב) לענין מניעת ה"זוגות" במאכל ומשתה ובשאר דברים מחשש היזק שדים, ואפילו הכי סיימו בגמרא: "במערבא לא קפדי אזוגי וכו', כללא דמילתא, כל דקפיד קפדי בהדיה, ודלא קפיד לא קפדי בהדיה", כן יש ללמוד לענין אזהרות רבי יהודה החסיד לאפרושי מסכנתא, דהני מילי למאן דקפיד, אבל למאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה, וכמו שכתב הגאון החתם סופר זצ"ל בתשובותיו (אבן העזר סימן קטז) וזה לשונו: "על דבר מי שרוצה לדבק בבן טובים בחור וטוב, אלא דחייש מה שאומרים העולם משום שמות הבחור עם החותן ושם אמו כשם אמה של המשודכת, אהובי, מאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה, ובפרט דאיכא כאן זכות תורה דאפילו אדבית עלי מתכפר בתורה וגמילות חסדים, מכל שכן ביה".

וכיוצא בזה משמע דעת הגאון רבי שלמה גאנצפריד זצ"ל שכתב בספרו קיצור שלחן ערוך (סימן קמה סעיף ח) בלשון קצרה: "ומאן דקפיד יש לו לדקדק שלא לישא אשה ששמה כשם אמו". ומשמע דמאן דלא קפיד אין לו לחוש, וכן נראה ממה שכתב הגאון רבי רפאל מילדולה זצ"ל בספרו חופת חתנים (דיני זיווג) שבעניני זיווגים מאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה, אלא שאם נכנס פקפוק בלבו יפרוש.

וביותר בדור האחרון, דן להקל הגאון רבי דוד שפרבר זצ"ל אב"ד בארשוב בספרו שו"ת אפרקסתא דעניא (ח"ג - אבן העזר סימן רסג) וזה לשונו: "בחתם סופר (אבן העזר ח"א סימן קטז) כתב לענין שווי שמות, דבעניני זיווגים, מאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה וכו', ובפרט לעיתות בצרה כאלה היום, המלאים קישויים בשלל צבעים, ואין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו, בבוקר תאמר וכו', ומי יודע מה ילד יום מחר, יש לומר דבכהאי גוונא לא ניחא ליה לרבינו יהודה החסיד להחמיר למעט פריה ורביה מישראל, וכעין שכתבו התוספות (קדושין מא א ד"ה אסור) לענין המבואר בגמרא (שם) שאסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה , וזה לשונם: ועכשיו שאנו נוהגים לקדש בנותינו אפילו קטנות, היינו משום שבכל יום ויום הגלות מתגבר עלינו ואם יש סיפק ביד אדם עכשיו לתת לבתו נדוניא שמא לאחר זמן לא יהיה סיפק בידו, ותשב בתו עגונה לעולם".

יש מתירים, אם החתן עבר כבר את גיל העשרים. ויש מתירים על ידי שינוי השם, או על ידי הוספת שם. וצריך להתייעץ עם גדול בישראל.

בהצלחה - מנשה ישראל