הגבול בין מידה לצורך

שלם רב!

שאלה טובה ומצוינת;

ראשית כל, יש להבחין בין תורה הקדושה לפסיכולוכוגיה ופסיכואנליזה, ולא כל אמונות הפסיכולוגיה של חסכים, דחפים, תת מודע, טראומות וכו', מקובלים אצלנו, אם כי אין השלילה גורפת, אלא הכל לפי העניין. [לעיתים, יש אף צורך להתייעץ עם אנשי מקצוע בתחומים ההם].

תשומת לב וכבוד מסוים, הם מותרים ומצווה ונחוצים לכל אדם, בשביל לשרוד ולהתקיים, ואינם בגדר שלילי כלל, כלשון חז"ל: גדול כבוד הבריות וכו'. וכתר שם טוב עולה על גבי הכל. ודרך ישרה היא: כל שהיא תפארת לעושה - ותפארת לו מן האדם! 

מבחן העניין הוא, אם דרישת הכבוד היא על חשבון הנוחיות והכבוד של אנשים אחרים או לא, וכל שרוח הבריות נוחה הימנו - רוח המקום נוחה הימנו. בדרך כלל, יש לכבד כל אדם אחר יותר ממך, כמשה העניו מאוד - מכל האדם, אך לא להימחק ולהתבטל.

ברכה והצלחה;

יעקב משה