בצלמנו כדמותנו

וזה לשון רבינו חיים מוואלוז'ין זצ"ל בספרו נפש החיים - שער א:

כתוב ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו וכן כתיב כי בצלם אלקים עשה את האדם.

הנה עומק פנימיות ענין הצלם, הוא מדברים העומדים ברומו של עולם והוא כולל רוב סתרי פנימיות הזוהר. אמנם כאן נדבר במלת צלם בדרך הפשטנים הראשונים ז"ל על פסוק נעשה אדם בצלמנו כדמותנו:

והוא כי מלת צלם ודמות כאן אינו כמשמעו כי כתוב מפורש (ישעי' מ) ומה דמות תערכו לו?, אלא פירושו דמיון מה באיזה דבר. כמו 'דמיתי לקאת מדבר'. כי לא נעשו לו כנפים וחרטום ולא נשתנה צורתו של דוד המלך לצורת הקאת. רק שנדמה אז במקרה פעולותיו שהיה נע ונד כמו הקאת מדבר שהוא צפור בודד ומעופף ממקום למקום. שכשם שפעולות הקאת להתרחק מישוב ולזעוק יום ולילה בקול נהי. כן התרחק הוא ממקומו והיה צועק ונאנח יום ולילה. כן הפירוש לפי הפשטנים הראשונים ז"ל.

כן על דרך זה הוא ענין מלת צלם. כי המה דומים במשמעם בצד מה.

וצד הדמיון תבין כשנבאר ענין אומרו בצלם אלקים דיקא. ולא שם אחר. כי שם אלקים ידוע פירושו שהוא מורה שהוא ית"ש בעל הכחות כולם כמ"ש בטור (א"ח סימן ה'). וענין מה שהוא יתברך נקרא בעל הכוחות. כי לא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה. כי האדם כשבונה בנין. דרך משל מעץ. אין הבונה בורא וממציא אז מכחו העץ רק שלוקח עצים שכבר נבראו ומסדרם בבנין. ואחר שכבר סדרם לפי רצונו. עם שכחו הוסר ונסתלק מהם. עם כל זה הבנין קיים. אבל הוא ית"ש. כמו בעת בריאת העולמות כולם. בראם והמציאם הוא יתברך יש מאין בכחו הבלתי תכליתי. כן מאז כל יום וכל רגע ממש. כל כח מציאותם וסדרם וקיומם. תלוי רק במה שהוא ית"ש משפיע בהם. ברצונו יתברך כל רגע כח ושפעת אור חדש. ולו היה הוא ית' מסלק מהם כח השפעתו אף רגע אחת, כרגע היו כולם לאפס ותוהו. וכמו שיסדו אנשי כנסת הגדולה המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. היינו תמיד ממש כל עת ורגע.

כן בדמיון זה כביכול. ברא הוא יתברך את האדם והשליטו על אלפים רבים כוחות ועולמות אין מספר. ומסרם בידו שיהא הוא המדבר והמנהיג אותם ע"פ כל פרטי תנועות מעשיו ודבוריו ומחשבותיו. וכל סדרי הנהגותיו. הן לטוב. או להיפך ח"ו. כי במעשיו ודבוריו ומחשבותיו הטובי' הוא מקיים ונותן כח בכמה כחות ועולמות עליונים הקדושים. ומוסיף בהם קדושה ואור. כמ"ש (ישעיה נ"א) ואשים דברי בפיך גו' לנטוע שמים וליסוד ארץ. וכמאמרם ז"ל אל תקרי בניך אלא בוניך. כי המה המסדרים עולמות העליונים כבונה המסדר בנינו. ונותנים בהם רב כח. ובהיפוך ח"ו ע"י מעשיו או דבוריו ומחשבותיו אשר לא טובים. הוא מהרס ר"ל כמה כחות ועולמות עליונים הקדושים לאין ערך ושיעור. כמ"ש (שם מ"ט) מהרסיך ומחריביך וגו'. או מחשיך או מקטין אורס וקדושתם ח"ו. ומוסיף כח לעומת זה במדורות הטומאה ר"ל:

וזהו ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים גו'. כי בצלם אלקים עשה וגו'. שכמו שהוא ית' שמו הוא האלקים בעל הכחות הנמצאים בכל העולמות כולם. ומסדרם ומנהיגם כל רגע כרצונו. כן השליט רצונו יתברך את האדם שיהא הוא הפותח והסוגר של כמה אלפי רבואות כחות ועולמות. עפ"י כל פרטי סדרי הנהגותיו בכל עניניו בכל עת ורגע ממש. כפי שרשו העליון של מעשיו ודבוריו ומחשבותיו. כאלו הוא ג"כ הבעל כח שלהם כביכול.

וזאת תורת האדם כל איש ישראל אל יאמר בלבו ח"ו. כי מה אני ומה כחי לפעול במעשי השפלים שום ענין בעול' אמנם יבין וידע ויקבע במחשבות לבו. שכל פרטי מעשיו ודבוריו ומחשבותיו כל עת ורגע. לא אתאבידו ח"ו. ומה רבו מעשיו ומאד גדלו ורמו. שכל א' עולה שפי שרשה לפעול פעולתה בגבהי מרומים בעלמות וצחצחות האורות העליונים. ובאמת כי האיש החכם ויבן את זאת לאמיתו. לבו יחיל בקרבו בחיל ורעדה. בשומו על לבו על מעשיו אשר לא טובים ח"ו עד היכן המה מגיעים לקלקל ולהרוס בחטא קל ח"ו.

עד כאן לשונו בביאור העניין גדול והרחב הזה.

בהצלחה - מנשה ישראל