חינוך ילדים
חינוך מיוחד
- כ"ו אדר א' התשע"ד
שאלה
שלום כבוד הרב, רציתי לשתף בהרהורי על נושא עבודתי. אני עובדת כמחנכת בכיתה מקדמת לילדים עם הפרעות קשב וריכוז וחלקם עם בעיות התנהגות קשות מאד וחלקם מגיעם מבתים עם קשיים כלכלים או אחרים... אני נתלקת לא פעם במצב שבו אני משוחחת עם הורי הילד/ה ומרגישה שאני מעבירה עליהם ועל אופן התנהלותם הכלכלית או החניוכית ביקורת... מה שיותר מפריע לי זה התחושות שאני מרגישה כלפיהמשפחות שלהם שאני יודעת שמצבם הכלכלי לא טוב- אך בגלל שעזרתי להם כמה פעמים ולא ראתי מהם "תודה" אמיתית והכרת הטוב, ולפמים אפילו זלזול... אז הפסקתי לעזור ופיתחתי אדישות כלפי הנושאים הללו... אני מרגישה שהנתינה שהייתה בי פעם הייתה אמיתית (אולי...) , והיום אני בכלל נמנעת.... ואפילו מבקרת אותם... אשמח לקבל טיפים ועצות להתגבר על מכשול זה כדי שאוכל ב"ה לחזור ולעשות ולתת בלב שלם יותר... תודה וחודש טוב ש
תשובה
שלום וברכה
ידיעת הבעיה היא חצי פיתרון עצם הדבר שאת שמה לב לבעייה זו היא כבר תביא לך פיתרון באמצעות עבודה עצמית.
אין כל פיתרון קסם לכך יש לעבוד עבודה עצמית כדי להגיע לחסד האמיתית תנסי להגיע להתבוננות על חשיבות החסד ומעלת העשייה שלא על מנת לקבל פרס, לנסות לבודד את הילד מההורים ולזכור שהילד הוא בכל מקרה נשמה טהורה שבאמצעות עזרתך הילד יזכה להקים בית נורמלי והוא יזכה לחיים נורמליים. ללא טיפולך לא יהיו לו חיים ומה גדולה המעלה של מי שזכה להעניק חיים טובים ליהודי אחר.
כמו כן תחזקי את העניין שכל בני ישראל הם בני הקב"ה, ומשכך כאשר משקמת ילד את משקמת את בנו של בורא עולם ואיזה זכות יש לך שזכית לגדל ולקדם את בנו של בורא עולם.
כך הלאה תתבונני בעניינים אלו ובעז"ה תצליחי בכך.
בברכה,
בנימין שמואלי
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il