דין זוגיות של יהודי עם גיורת

שלום לכבוד הרב, הכרתי בחורה לפני 4 שנים ומאז אנחנו חברים. שנינו היינו חילונים באותה תקופה ולכן לא היו בעיות מיוחדות, במהלך ה 4 שנים אני התחזקתי והיא נשארה חילונית. אני יהודי והיא התגיירה במהלך השירות הצבאי (לפני שהכרנו) אבל רק "על הנייר" - הבנתי ממנה בעקיפין שהיא לא רצתה להרגיש מנוכרת במדינה שהיא חיה וכן שלא יהיו לה בעיות בעתיד עם ילדים נישואין וכו.. אבא שלה יהודי, אמא - לא. מבחינת האופי והמידות שלה הן גבוהות בקנה מידה שהתורה מצווה ואף יותר, בין אדם לחברו היא יכולה להרצות בנושא - זכתה למידות רבות שהחיים הובילו אותה אליהן ואני אפילו מקנא ומעריץ אותן. אך בין אדם לקדוש ברוך הוא - לא קיים, אין לה יראת שמיים וכן לא מאמינה שיש דבר כזה - "אתאיסטית" בלשון יפה. הקשר שהיה לנו - מאוד טוב, מבינים אחד את השני אוהבים מאוד ואפילו איכפת לנו מהשני יותר מעצמנו במקרים מסויימים. בתקופה האחרונה אחותה התארסה והתחילו לצוץ שאלות כגון: מגורים ביחד, נישואין, ילדים וכו.. "בחנתי" אותה בכל מיני דרכים ע"מ לבדוק אם ניתן לגשר על פער האמונה שיש בינינו בנושאי כשרות, ילדים, שמירת שבת - דברים בסיסיים שעלולים לפוצץ את החבילה בעתיד. היא אמרה שהיא תכבד אותי אבל במילים שלה: -"הילדים שלי יאכלו מה שהם רוצים" -"אני לא מוכנה שהבעל שלי ישמור שבת ומעדיפה לטייל איתו עם הילדים" "הילדים שלי יבחרו בעצמם את הדרך שלהם" אמנם זה נראה לא טוב כמו שזה כתוב אך זה היה בסערת רגשות, היא באמת משתדלת לכבד אותי בדברים שאני מאמין שנכונים לעשות. השבוע נפרדתי ממנה אחרי שיחה על הנושאים הנ"ל שהיתה ברוח טובה ולא בניגוחים כי הרגשתי שזהו ואני עושה את הדבר הנכון, אך משום מה אני גם "כועס" על עצמי בשאלות כמו - מי אני שיחליט שהיא לא מספיק טובה בשבילי, ואולי היא "האחת" בשבילי, בנוסף הגעגועים והמחשבות עליה כל הזמן - היא כל כך טובה ונוחה לבריות שזה אוכל אותי לסגור דלת בבת אחת לבחורה כזאת. אשמח לעצה, השתדלתי לתת את הרקע הבסיסי לקשר שלנו כמובן שיש הרבה מעבר כמו בכל קשר זוגי, אך בשורה התחתונה אני לא שלם עם עצמי.