איך להתחזק באהבת השם?

שלום וברכה

הדברים מבוארים היטיב בדברי המקובלים שלא הקב"ה הוציא למצרים אלא שבעצם כל נשמות ישראל הקדושים היינו שבויים בקליפת מצרים מכוח חטאו של אדם הראשון.

יעקב אבינו ושבעים יוצאי חלציו ירדו להוציא את נשות ישראל מהקליפות על ידי עבודתם שם במצרים, על כן בוודאי עלינו להודות לבורא שגמל לנו טוב והוציא אותנו מהקליפות שאנחנו נפלנו לשם מכוח החטא.

ואעתיק את תמצית דברי האור החיים הקדוש בראשית מו' ג' 

אקדים אמרי קדוש הוא הרשב"י (ליקוטי תורה מקץ) ואנשי סודו, שאמרו כי טעם הגליות הוא לברר חלקי הקדושה המפוזרים בענפי הקליפה, וכי במצרים להיותה מלאה גלולים ושם תוקף הטומאה, שם היא שביית חלקי הקדושה הרבים והעצומים, כי לערך גודל הטומאה, יהיה בקרבה חלקי הקדושה, וזה היה מיום שחטא אדם הראשון שלטה שפחה רעה בניצוצי הקדושה

והוסיפו לומר ז"ל (שם וישב) כי עם היוצא מארץ מצרים העומד על הר סיני הוא העם שהיה שבוי בתוך קליפת מצרים ואליו אמר משה נביא ה' ומי גוי גדול וגו' (דברים ד ח):

וזה הטעם שמסכים ה' על ישיבת יעקב במצרים הוא לסיבת גוי גדול אשר הוא אבוד שם בקליפת מצרים, וצריך הוא להוציאו משם, וזולת ירידת יעקב אין תקוה לזה כי בעוצם קדושתו ישאב כל ענפי הקדושה אשר שם, מה שאין זולתו יכול עשוהו:

ולזה תמצא שאמרו ז"ל שלא מת יעקב אבינו עד שראה ס' רבוא יוצאי חלציו ואותם ס' רבוא נתענו שם אחר כך, ונצרפו בכור הברזל (מ"א ח נא) בעוני מצרים ויצאו מזוקקים,

ועוד כתבו בספרי המקובלים   בסוד אותם נשמות וז"ל השם משמואל

ונראה דהנה ידוע שישראל במצרים היו נשמות גבוהות מאד אשר ירדו למטה בקליפות באותן ק"ל שנה של אדה"ר ונתגלגלו בדור המבול ובדור הפלגה אך שם הוסיפו לחטוא ונתמרקו בגלות מצרים כמבואר בכתבי האריז"ל עכ"ל.

ובזה ביארו המקובלים את הסיבה שהטביעו את ילדי ישראל במצרים ביאור והיא היה לתיקון חטא דור המבול וכן הכניסו אותם לבנין לתיקון חטא דור הפלגה ולאחר מכן זכו להיתקן לגמרי.

והנה תירוצו של רבינו בעל האור החיים הקדוש לשאלתך בעניין אהבת ה' דברים פרק ו' ו'

עוד ירצה ללמד בני ישראל דרך שיתקבלו הדברים אצלם לאהוב ה', כי האהבה אינה מעשה שיכריח האדם רצונו לעשות מצות המלך אלא הוא דבר שתלוי בלב וכל שהלב לא ירגיש דבר שיפעול בו החשק אינו אוהב הגם שיכריחנו בכל מין הכרח, לזה באה העצה מאל יועץ ואמר והיו הדברים האלה וגו' על לבבך, פירוש כשיתמיד שימת הדברים על לבו יולד בלבו חשק תאוה הרוחניות וירוץ לבו לאהבת ה' בכל אשר ציוהו, ודבר זה אנחנו יתמי דיתמי אנו מרגישים כי רבה תאוה בלבנו וחשק אלהי עולם יותר מכל הון עולם וכבוד מלכות וכל ערב נרגש לנמבזה ונמס בערך חלק המועט המושג מהרגש הוית הדברים על לבנו אשרינו מה טוב חלקנו, וכבר העירותי בדברים אלו בכמה מקומות:

עכ"ל. וראה עוד בדברי רבינו בפסוק ואהבת שמבאר את הדברים האמורים להלהיב את ליבו של האדם לעבודת בוראו שאותם ישים על ליבו ובכך יוכל לקיים את מצוות ואהבה.

בברכה,

בנימין שמואלי