הרגל הלשון למילות שקרים וכזב

שלום כבוד הרב, הנני חוזרת בתשובה וקיבלתי על עצמי עול מלכות שמיים מלא כבר קרוב לשנתיים ברוך ה´.. שזיכה אותי. לאחרונה אני שמה לב לבירורים אישיים שלי שאני נופלת בדיבר החשוב לא לשקר.אני נמצאת בבושת פנים עקב סיטואציות די מרובות בחודשים האחרונים שלשוני לצערי הרב מורגלת בדברי שקר , כמובן שלא מדובר בשקרים קיצוניים אך עדיין לפעמים הם לא דברי אמת מן שינוי של הדברים אם כך נכון להגדיר. אני מוצאת את עצמי לפעמים משקרת כדי להצדיק את עצמי.והמצפון שלי מאוד משפיע עליי, אני עובדת קשה על המידה הנוראית הזאת .. אני מצטערת וליבי באותו רגע נהייה כבד ואני מייסרת את עצמי בהרגשה של - מה יהייה ביום הדין שלי? ומיד מביעה חרטה ועושה וידויי בפני אותו אדם או לאדם אחר (שיחת חברים) ובלילה בזמן קריאת שמע שעל המיטה לפני הוידוי של אותו יום לרוב אומרת את הוידוי בפה מלא ובבושת פנים מלא ובדמעות ומבקשת לחזור בתשובה לפניו יתברך ושיעזור לי לתקן מידה נוראית זאת, אך שוב לאחר זמן מה שוב נופלת לסיטואציות שאינני מבינה איך אני נתקלת ונופלת בהם בהם שבסופו של דבר השקר עדיין יוצא מפי. אני מרגישה מאוכזת מעצמי ואף כעס על עצמי בזה שאני לא יודעת איך לעשות תשובה אמיתית ונכונה בדבר הזה? האם יש באפשרותך לתת לי מענה להקל עליי ? או עצה שתוכל להקל עליי לתקן את המידה הזאת בעבודת ה´ יתברך? תודה לך, מעריכה מראש את כנותך בדבר.