ביסוס האמונה תוך לימוד פרשת הקורבנות

שלום כבוד הרב. בשלוש שנים האחרונות התחלתי להתקרב מאוד ליהדות - שאלתי הרבה שאלות וניתנה לי תשובה לכולן. האמונה שלי התחזקה מאוד, אבל דבר אחד תמיד הטריד אותי והגיע הזמן לפתור אותו אחרת תמיד יהיה לי ספק והאמונה תהיה רעועה... זהו טעם הקרבנות. קראתי על זה מספר טעמים אך כל טעם נראה לי שאינו מספיק. 1. אחד מטיעוני הרמב"ם הוא, שהטעם הוא בגלל שבאותה תקופה הייתה עבודה זרה, וכדי לא לעשות את המעבר לתורת ישראל קָשֶה כל כך, יש את עבודת הקרבנות רק שהיא עבור האלוהים בלבד ולא לאלילים. אם זה הטעם הנכון, אז למה כשייבנה בית המקדש השלישי נמשיך בעבודת הקרבנות? ולמה זה אחד משלושת הדברים עליהם עומד העולם? 2. טיעון נוסף הוא, שדרך הקרבת הקרבן, מתקרב האדם לה´. למה אי אפשר להתקשר לה´ דרך תפילה בלבד? זה בהחלט דבר שיגרום לי להתקרב יותר לה´ מאשר לשרוף חיה... (תקן אותי אם אני טועה שהקרבת קרבנות אינה נשמעת מושכת במיוחד. וכל מה שאני אומרת הוא לא מתוך זלזול, אני באמת ממש ממש דואגת שלא אמצא תשובה שתניח את דעתי..) 3. טיעון נוסף - כפרה עבור אדם שחוטא. הקרבת קורבנות שבסופו של דבר המקריב אוכל מן הקרבן, פחות מטרידה אותי. אבל כשההקרבה היא בשביל לכפר על דבר שאדם מסויים ביצע - למה?! אם האיש פשע במזיד, הוא לא צריך להקריב קרבן, נכון? על מנת שלא יתחיל נוהג של להרביץ לשכן ולכפר, לשדוד בנק ולכפר, לרצוח ולכפר וכו´ (זה טיפה מניח את דעתי) אבל אם הוא חטא בשוגג - הרי זה היה בשוגג. הוא לא התכוון. אז א´ - למה הוא בכלל צריך לכפר - למה לא להתפלל לסליחה ושיִיסָלַח כי כוונותיו היו טובות, וב´ - אם זה היה כל כך נורא והוא עד כדי כך אשם גם אם שגג כי הייתה זאת התרשלות - למה יצור אחר, שלא קשור אליו בכלל, צריך לעלות באש? בבקשה תסביר לי כבוד הרב כי זה מכניס אותי לפאניקה. 4. קבלת הנבואה - לא הבנתי כל כך את הטעם של הכנה לקבלת הנבואה.. לכן לא אשאל על זה כלום. 5. להלן מספר ציטוטים מאותו אתר שממנו לקחתי את הטיעונים לעיל: שמואל א´ ט"ו כב: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַה´ בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה´ הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים" ישעיהו א´ יא: " לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה´ שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי" ישעיהו ס"ו ג: "שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר מַכֵּה-אִישׁ זוֹבֵחַ הַשֶּׂה עֹרֵף כֶּלֶב מַעֲלֵה מִנְחָה דַּם-חֲזִיר מַזְכִּיר לְבֹנָה מְבָרֵךְ אָוֶן גַּם-הֵמָּה בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם נַפְשָׁם חָפֵצָה." ירמיהו ז´ כא-כב: "כֹּה אָמַר ה´ צְבָאוֹת אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל-זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר: כִּי לֹא-דִבַּרְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל-דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח" הושע ו´ ו-ז: "כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא-זָבַח וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת" מתוך הציטוטים, זה די נשמע כאילו אלוהים אינו מעוניין כל כך בקרבנות. אז למה יש חומש שלם שמוקדש לכך? לסיכום - חלק מהאנשים שעונים על שאלות בנושא, טוענים שזו התייפיפות ושאנשים דואגים לחיות יותר מלבני אדם. אבהיר שאיני דואגת לחיות יותר מלאנשים אבל כל כך קשה לי להתחבר להקרבת קרבנות! זה נשמע כל כך רע וכל כך נוגד את המוסר שעליו מלמדת התורה. או שבאמת אין טעם, או שהטעם מוסתר מעיני רוב האנשים מכיוון שמסיבה כלשהי לא כל אחד צריך לדעת. בבקשה כבוד הרב, אם זה דבר שכדי להבין אותו לעומק - לא מספיק לקרוא תשובה של עמוד, הפנה אותי למקום המתאים שאליו אלך ואלמד מהו טעם הקרבנות. זה מאוד חשוב לי וזה עמוד שיהיה חלק מהבסיס עבורי לאמונה חזקה.