הלכות ומנהגים
שמיעת לשון הרע
- כ"ו אדר א' התשע"ד
שאלה
בס"ד כבוד הרב שלום וברכה, ברצוני לדעת לגבי סיטואציה שבו אני שומעת לשון הרע ואינני מעוניית לשמוע, ומצד שני אינני יכולה לגעור באותו אדם, משתי סיבות אפשריות לדוגמא: שאני יודעת שהדבר יגרום לאותו אדם להתנגד לדברי ולהמשיך לדבר לשון הרע על אותו אדם, או לדוגמא במשרד בעבודה שאין לי אפשרות כל היום "לחנך" אנשים אחרים. האם העובדה שאני שותקת ומשתדלת לבטל בליבי את מה ששמעתי ולדון את אותו אדם שמדברים עליו לכף זכות ולומר לעצמי "כנראה לא כך הדברים" או "לא שמעתי את הסיפור במלואו לכן אינני מאמינה". האם כך צריך לנהוג? והאם זה מספיק?. ושאלה נוספת אולי מצחיקה, שאם אני נתקלת במצב כזה ופועלת לפי הכללים, האם הדבר נחשב לי כמצווה? או נחשב רק כאילו לא חטאתי?
תשובה
שלום וברכה
בלית ברירה ביטול הדברים בלב מספיק וזה נחשב למצווה של אי שמיעת לשון הרע ולדון את האדם לכף זכות. ראוי תמיד להשתדל להעביר נושא ולהתחיל לדבר בדברים אחרים.
בברכה,
בנימין שמואלי
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il