חברה והשקפה
משמעות המראה החיצוני של אדם לפי ראי היהדות
- כ"ו אדר א' התשע"ד
שאלה
למה יש אנשים שנראים לעין יפים ויש אנשים שנראים מכוערים ואני מתכוון שרוב אנשים יגידו שהבנאדם עצמו יפה או מכוער ולא שזה תלוי על טעם שונה של כל אחד! ?? האם זה זה בגלל הנשמה? כל דבר שתוכלו לענות על שאלתי אני מאוד ישמח תודה רבה
תשובה
בס"ד
שלום וברכה,
שאלת שאלה חכמה, והתשובה יכולה לנוע לכיוונים רבים, מכיוון שיש משמעות גם ליופי וגם לכיעור.
למה נברא היופי?
היופי הוא כמובן בעיני המתבונן: אילו היינו רגילים לחיות בעולם בו לא היה לאנשים אף ואוזניים בולטים, אז היינו חושבים שאף ואוזן הם איברים מכוערים ומוזרים בפני האדם. ואין לנושא הזה חוקים, כי אפילו נחש נראה דוחה לעיני רובנו על אף העובדה שהוא חלק ונקי מאוד למראה. השאלה האמיתית היא לא למה נברא יופי, אלא מדוע יצר הבורא בבני האדם חוש אסתטי, כלומר היכולת להרגיש שדברים אובייקטיבים בטבע הם בעצם יפים או מכוערים.
ויש כמה תשובות לשאלה זו. התשובה העיקרית היא לטובתנו: אנו נהנים מיופי, והעולם יכול להיות מאוד יפה כשמתבוננים בו, אנשים יפים, האוכל יפה, השמים יפים, הים יפה, העיניים יפות ואפילו צורת היד ופרקי האצבעות שלך הם דבר מאוד יפה כשתביט בו היטב. מתוך התבוננות בבריאה אנו מסוגלים להנות מהמעשים הנפלאים של הקב"ה, ולהודות לו על כך. אז תכלית היופי הוא להנות ולהתפעל מהבריאה האלוקית, כדי שנודה לו על כך ונכיר ברצונו הטוב של הבורא ואהבתו אלינו.
במידה מסויימת אפשר לומר שהיופי נובע מסדר, וככל שדבר מסודר וסימטרי יותר, כך הוא יותר יפה בעינינו. ציפורים ודובי פנדה הם יפים בגלל הצבעים הסימטריים על גופם. יוצא איפוא שהחוש האסתטי שניתן לבני האדם עוזר להם להבחין בסדר ובאי-סדר בבריאה, וכך לדעת להתפעל מהסדר והחוכמה של הבורא בבריאה. בלי החוש האסתטי שלנו היינו מוגבלים ביכולת שלנו להתפעל ולהבחין בחוכמה של הבורא.
לחוש האסתטי יש גם מטרות נוספות, חשובות בחיינו הפרטיים: החוש האסתטי גורם לנו להיות מסודרים יותר, נקיים, ולשמור על הופעה מכובדת, בתים נקיים ומאורגנים, בנייה סימטרית ברחובות ובבתים, וכן הלאה - מה שמאפשר לבני האדם לחיות חיים נוחים יותר, כי היופי הוא למעשה סדר וסימטריות המאפשרים ארגוניות ויעילות. בעולם ללא אסתטיקה היו בני האדם עשויים להתדרדר לחיים מזוהמים, חוסר סדר ולכלכוך שהיו מביאים למחלות ותאונות רבות מספור. היכולת שלנו להנות מיופי גורמת לנו לרצות לחיות חיים יפים יותר, וכך גם בעצם חיים נקיים ובריאים יותר.
ויש לכך מטרות נוספות במוסר:
אדם יפה צריך להתגבר על תאוותו לגאווה, שחצנות והחצנה. כל אשה אמורה להיות יפה עבור בעלה, אך היופי שלה גם נועד לנסותה כדי לבחון את רמת דבקותה בקב"ה ובמצוותיו הדורשות צניעות ומכובדות על פני ראוותנות ופריצות. גבר אמור להנות מיופיה של אשתו, ולכן ניתן יופי מיוחד לנשים. גבר אמור להיות יפה בדרכו הגברית, ובכך להקרין ביטחון עצמי ויופי בעיני האשה. היכולת שלנו להנות מיופי מאפשרת זוגיות בריאה וקירבה בין בני זוג.
למה נברא הכיעור?
התשובה התורנית, היא בגלל מעשי האדם. מאז חטא האדם הראשון ירד העולם מדרגתו הראשונית ונכנס בו כיעור ומוות שלא היו בו מקודם. אפשר לומר שהכיעור נובע באופן ישיר ממעשינו הרעים. כאשר בני האדם מתנהגים באכזריות ורוע לב, גם העולם מחזיר להם פנים זהות, בצורה של אסונות טבע, אכזריות אצל בעלי חיים וכיוצא באלו. הקב"ה ברא את העולם כמו מראה שמשקפת את מעשי האדם. כשתגיע הגאולה בע"ה בקרוב, יעלם הכיעור והמומים בבני האדם כפי שימגר יצרינו הרע ומעשינו הרעים. אפשר לומר שקיומו של הכיעור קיים בגלל קיומו של היצר הרע ומעשינו הרעים.
הקבלה מלמדת שאדם שנולד מכוער או בעל מום, הוא על פי רוב מישהו שבגלגול קודם היה אדם יפה-תואר והתגאה ביופיו החיצוני. אם אדם נברא מכוער, אין בשום אופן ללעוג לו או להאשימו, מכיוון שאסור לשפוט אדם עד שתגיע למקומו, וגם עוברים בכך על איסור לשון הרע והלבנת בני חבירו ברבים (ומי שעושה זאת אין לו חלק לעולם הבא - ועליו לעשות תשובה). ברם, קיים קשר ישיר בין מעשים רעים לכיעור. אנשים חולים או בעלי מומים הופכים לרוב גם למכוערים, ומסכנות זאת נובעת לרוב כדי לכפר על עוונות או מצבים מגלגולים קודמים.
כיעור יכול להיברא גם לתועלת האדם ולא כעונש: זו עובדה מוזרה שאנשים מכוערים (כאלו שהרגישו מכוערים או היו מכוערים בילדותם) הופכים לאנשים מצליחים יותר בבגרותם, כי הם לא יכולים לסמוך על יופיים כדי להצליח בחיים. נשים לא-יפות נוטות לפתח את הפנימיות שלהן ולהיות בני אדם טובים יותר. גברים לא יפים או דחויים נוטים להפוך לאנשי-הגות ומחשבה שמקדמים את העולם; מנגד זאת אנשים יפים יכולים להגרר בדיוק להיפך מכך, ולהפוך לאנשים חלולים ומשעממים, טפשים או רעי-לב, רק מכיוון שהם אף פעם לא הרגישו שעליהם לפתח את תכונותיהם הפנימיות במטרה לבלוט ולהצליח. כמובן שאין שחור או לבן בנושאים עדינים כמו יופי, ויש הרבה אנשים יפים שהם צדיקים וחכמים, ואנשים מכוערים שהם טפשים או רעים. אך אפשר להבין מדוע הנסיון של היופי גורר ריקנות, בעוד הנסיון של הכיעור גורר התפתחות פנימית.
הקבלה מלמדת אותנו שכל נשמה, לפני שהיא יורדת לעולם הזה, מראים לה את התכונות שהיא תזכה להם בחייה, והיא אומרת "כן, אני מסכימה". הנשמות יודעות שהעולם הזה הוא זמני, וכל המטרה היא המעשים (לכן נשמה יכולה להסכים לחיים קשים של עוני או כיעור, כאשר היא יודעת שאלו יועילו להצלחתה הרוחנית בטווח הרחוק). אני מתאר לעצמי כמה נשמות התחננו לקב"ה להיוולד כאנשים מכוערים רק כדי שהם לא יגדלו להיות אנשים שחצנים או פרוצים בעריות. בחיים האלה אנו לא מבינים איך אפשר לרצות בזה, אך בהסתכלות האלוקית של העולם הבא זה מובן לגמרי - היופי הוא נעים ומושך, אך הוא גם יכול להוות מכשול רציני להצלחה רוחנית בחיים. אני מניח שהקב"ה יצר את הכיעור בעולם לא רק כדי להעניש, אלא גם כדי להועיל ולעזור לאנשים מסויימים להתפתח ולהועיל לעצמם ולעולם.
תשובה פילוסופית אחרת מסבירה שהכיעור נברא כדי שנדע להעריך את היופי, כי בלי כיעור לא היינו יודעים להודות על כל היופי שבו זכינו, כי היינו מתייחסים לכל כמובן מאליו. רק בגלל שיש מחלות אנו יודעים להעריך את הבריאות שלנו, להתפלל על הבריאות ולהכיר בחשיבותו.
עם זאת יש לזכור שעולם היופי האמיתי נמצא בעולם הבא, והעולם הזה הוא רק אמצעי להשגת העולם הבא. על זה נאמר בספר משלי "שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה' היא תתהלל". כל היופי שאנו רואים בעולם הזה הוא כאין וכאפס לעומת היופי האלוקי של העולם הבא. צריך לזכור שאנו רק קליפות בעולם הזה, גופים שעתידים להזדקן ולמות, בעוד הנשמה היא האני האמיתי - והיופי שלה משתקף רק במעשיה. מי שהיה אדם טוב, נשמתו תהיה יפה וזוהרת אפילו אם פניו היו מכוערים בעולם הזה. לכן נאמר שהעולם הזה הוא "עולם שקר", כי כל היופי שבו הוא רק קליפה ואשליה, רק "טעימה" מהיופי האמיתי של הקב"ה בעולם הבא.
בברכה,
דניאל בלס
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il